מה בעלון
עמוס גזית זכרו לברכה: איציק בונים, דורית גזית קראה מכתב של עמוס לזרובבל גלעד, רועי גזית, הנכדים
חג מחזור כיתת "צבי" : ברכת
האגודה- אייל גרנסיה, ברכת הורי הכיתה, ברכה למדריכים – לארבל פסל, לאופק רוזן,
יהונתן לוצאטו, לרומי, ברכת ארבל לכיתה
לאן ידלגו הצביים והצביות בשנה הקרובה?
טקס חג שבועות תשפ"ד – כתב והנחה אלון
דגני
ל"ג בעומר שהיה...
היו לולים... לולנים ותיקים נזכרים: מורדי
שניצר, יורם ענבר
גולן אלמוג על אדריכלות ועיצוב "בבית
החם"
פרוטוקול ועד האגודה ב- 5.6.2024
ברכות לברול זלצמן להולדת הנינה, בת לשחר
וסתיו נכדה למירב ויאיר
ברכות לדניאלה וזוהר גרבר לנישואי הבן רותם
עב"ל חן
ברכות לעירית ואלון דגני לנישואי הבן שקד
עב"ל יובל
תמונת השער: חג מחזור כיתת "צבי"
משמר הנגב , סיוון תשפ"ד
לזכרו ולכבודו של עמוס גזית בן משמר הנגב
בלדת זמר אהבה לים ופוסט של עוזב קיבוץ
עמוס נולד במשמר הנגב, בנם של ישראל ופנינה ז'ומסקי (לימים גזית) אנשי רוח, ספרא ומעורבות אין קץ בחיי הקיבוץ. ואולי זה היה המשא הראשון על כתפיו של הילד/נער שכל שרצה היה משובת נעורים תמידית.
כבן לכיתת ערבה (הכיתה השלישית שלנו) והכיתה היא כור
ההיתוך וטירונות העד הבלתי נגמרת ובלתי מתפשרת, בימי התום והאמונה של חברה אחרת,
וגם הוא בן בוגריה.
לפני מספר שנים כשכיתת 'ערבה' ציינה אירוע כלשהו ואני,
רחמנא ליצלן, מצאתי עצמי בפתחו של אולם ההתכנסות הכיתתי. אמר לי עמוס בציניות הכל
כך אופיינית לו "אבל אתה מכיתת 'אשל' מה לך ולנו?" הוריד על כתפי טפיחת
עמוס והוסיף! "אבל צורפת" יעני
כמו המצורפים אלינו שהיו מותג בפני עצמו בקיבוץ של פעם.
"בסיירת שקד יוצאים לסיור עוד לפני הזריחה, כשהחול מרטט וחוזרים גם אחרי חשכה ואת הרֵֵעֽים שאבדו בדרכי עפר שומרים בליבם מכל משמר"
כמובן מאליו הוא התגייס לסיירת שקד, סיירת
הבית שלנו. ההילה, המרדפים, אווירת הפלמ"ח, הפשיטות, הפצועים וההרוגים, הם
כסות לעטיפה! לְמָה שישרוט את נפשו לעד. ויהיו לפוסט
טראומה הראשון שאנו לא ידענו! שאנו לא האמנו שקיימת. הדחקנו זאת, לעגנו לזאת והוא
הלך וצלע ודעך עם זאת. זרים לא יבינו זאת!
עבד במסגרייה, ריתך, הלחים, חיבר ואולי כבר שם נבטו ניצוצות האומן שבו?
"לפני שנים עזב את הקיבוץ, עם מזוודה אחת ובלוריתו המתנפנפת, פעם ביובל הגיע לביקור ועם הוריו יושב בחדר ובשיחה שמסביב קולחת כשאני הייתי בקיבוץ!"
עמוס עזב את הקיבוץ בסערה, השתלב בעסקי
הפרסום, עבד שנים ב'עלית' והיה מביא לבני הקיבוץ את תלבושות קבוצת 'מכבי תל אביב'
כולל כאלו שחתימות השחקנים עליהן.
עמוס היה שנון ויודע פלפולים. ב- 1975 הוא
מתכתב עם זרובבל גלעד אודות שיר שכתב אביו ישראל ז'ומסקי וכך הוא כותב:
"אינני מתיימר להבין בענייני ניתוח שירה והבנתה המקצועית, מתייחס אני אל שירה
כמות שהיא בחלוקתה הברורה לשירי אהבה ושירי זעקה. עולמו
של אבא התחיל בבית שכולו אלוהים ואהבת ישראל".
"אם עוד החושך רב ואין כוכב לי, ואם הים
גועש, על תורן ספינתי הדליקי אמא שושנה של
אש"
חוכמת החיים של עמוס הזמינה גורמים
ממשלתיים להיעזר בעצותיו. הוא מתראיין ואומר: "אני לא מגדיר את עצמי כצלם
מקצועי, איני יכול להיות כזה בגלל שיש לי המגבלות שיש לי עקב הפציעות שעברתי.
בחרתי להנציח את היופי שעוד קיים בים ולשלב בתוכו אבסטרקט של ההרס
שנעשה."
כל סגירת דלת פותחת דלת אחרת. הזדמנויות
חדשות וסביבה נקייה וחפה משקעי תדמית עבר. כך אירע לעמוס.
ועוד מוסיף בראיון בעיתון: "עברתי מסקרי
שוק והיתכנות בכלל, לאקולוגיה וים. ביקשו שאבדוק היתכנות גידול שרימפסים. במהלך
הסקר נפגשתי עם גופים בינלאומיים וכך התגלגלתי מסקר לסקר ומצאתי עצמי מעורב יותר
בחיי העולם והים".
ועמוס שלנו זה שהיינו סגורים מלהבינו, העולם הגדול, עולם הצילום, הים והאומנות, הוא פֵאֵר, האדיר והעצים את נפלאות אומנויותיו.
עמוס חי את החיים, עמוס לא ידע גבולות ובין
מלוויו הרבים בדרכו האחרונה גם כן חזי אלופי/הלומי שטיפל בך במסירות במעגלי בית
הלוחם שהיה חלק בלתי נפרד ממסכת חייך.
משפחת גזית הענפה:
אחייך אמנון ואיל ושבטם
דליה, תמר, מירי, רועי
איריס, ניב
ג'קי, תמיר
עמוס שלכם חוזר הביתה לקיבוץ היינו קטנים
מלהבינו בחייו ועתה מאמצים אותו אל אדמתנו היא אדמתו בלכתו.
מעגלי הארץ הזו הפגישו בינינו בחודש שעבר לשמיעת הרכב ג'אז
מוזיקלי בניהולו של פרופסור אבי עורי,
רופא מוצב המזח, העוזר לפוסטים שכמוך. הצטלמנו כשאתה נשען על קבך ומחייך. לא ידעתי
שיהיה זה הצילום האחרון.
"הוא עוד ישוב זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב"
בגזרה הצפונית בסיירת שקד פני נער צעיר וזה
המפקד
"ואם תשאל מה הנתיב בים לי ומה לי
אצודד, הגידה לה מנחת פלאים הו אמא לרך שייוולד"
עמוס, הפוסט שלך יהיה לנצח.
איציק בונים/כיתת אשל סופד לעמוס מכיתת ערבה
***
מִתּוֹךְ מִכְתָּב שֶׁכָּתַב עָמוֹס
לִזְרֻבָּבֶל גִּלְעָד (בספר ישראל ז'ומסקי עמ' 144)
השיר נכתב ב 1970, עמוס מגיב בשנת
תשל"ה
כּוֹתֵב אֲנִי לְךָ בְּעִנְיַן שִׁירוֹ
שֶׁל אַבָּא "אֵל מָלֵא רַחֲמִים". אָנָּא, רָאָה זֹאת כְּהֶאָרָה שֶׁל
צַד, שֶׁאוּלַי אֵינוֹ נָהִיר לְךָ
לְעוֹלָמוֹ שֶׁל אַבָּא.
אֵינֶנִּי מִתְיַמֵּר לְהָבִין
בְּעִנְיְנֵי נִתּוּחַ שִׁירָה וַהֲבָנָתָהּ הַמִּקְצוֹעִית. מִתְיַחֵס אֲנִי אֶל
שִׁירָה כְּמוֹת שֶׁהִיא, בַּחֲלֻקָּתָהּ הַבְּרוּרָה לְשִׁירֵי אַהֲבָה וְשִׁירֵי
זְעָקָה. שְׁנֵי אֵלֶּה כּוֹלְלִים בְּתוֹכָם אֶת כָּל הַשִּׁירִים שֶׁאֲנִי
מַכִּיר. עוֹלָמוֹ שֶׁל אַבָּא התחיל בְּבַיִת שֶׁכֻּלּוֹ אֱלֹהִים וְאַהֲבַת
יִשְׂרָאֵל, וְנִמְשַׁךְ בִּמְרִידָה...
בַּשִּׁיר הַזֶּה שֶׁל אַבָּא – זוֹעֵק
אַבָּא כְּנֶגֶד אוֹתוֹ אֵל שֶׁהִכְזִיב כֹּה רַבּוֹת, וְאַף יוֹתֵר מִכָּךְ.
זְרֻבָּבֶל בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיט אֶת
הַשּׁוּרָה: אֵל מָלֵא רַחֲמִים עַד
רֶגֶשׁ בְּחִילָה,
מִי עוֹד
יִפְנֶה אֵלֶיךָ בְּבַקָּשַׁת סְלִיחָה?
מַמְשִׁיךְ עָמוֹס וְכוֹתֵב
בְּהַשְׁמִיטְךָ אֶת הַשּׁוּרוֹת
הָרִאשׁוֹנוֹת, הָפַכְתָּ אֶת שִׁיר הַזְּעָקָה לַאֲמִירַת דְּבָרִים יְדוּעִים,
הַמּוֹפִיעִים בְּכָל סֵפֶר תְּפִלָּה וַעֲבוֹדַת הָאֵל.
הַמּוֹטִיב, שֶׁל אֱלֹהִים הַשּׁוֹלֵט
בְּכָל מִטּוֹב וְעַד רַע, לֹא חָסֵר בְּשׁוּם
מָקוֹם. הַסָּפֵק, בְּאֶפְשָׁרוּת מְחִילָה עַל מַעֲשָׂיו, גַּם הוּא
כְּבָר שָׁזוּר בְּסֵפֶר אִיּוֹב וּבְעוֹד אִי אִלּוּ מְקוֹמוֹת בַּסִּפְרוּת
הַיְּהוּדִית הָעֲנֵפָה.
אַךְ לֹא זוֹ הַנְּקֻדָּה. אֱלֹהִים
אֵינוֹ זָקוּק לִמְחִילָה, לוּ הָיָה זָקוּק לָהּ לָבֶטַח לֹא הָיָה מֵעֵז
לַעֲשׂוֹת כָּל רַע. אַבָּא זוֹעֵק עַל אֱלֹהִים הַמִּתְפַּלֵּשׁ לוֹ בְּיָם שֶׁל
כְּאֵב, צַעַר וְיִסּוּרִים שֶׁהוּא מְבִיאָם עַל הָעוֹלָם. אוֹתוֹ יָם מִתְמַלֵּא
תָּמִיד מִשְּׁנֵי נְהָרוֹת, הָאֶחָד שֶׁל כָּל הָרַע שֶׁהוּא זוֹרֵק,
וְהַשֵּׁנִי, שֶׁל כָּל בַּקָּשׁוֹת הַסְּלִיחָה וְהַמְּחִילָה מֵאוֹתָם יְצוּרֵי
אֱנוֹשׁ הַמִּתְעַנִּים. זֶה הֵבִיא אֶת אַבָּא לִידֵי בְּחִילָה.
הַשִּׁנּוּי שֶׁאַתָּה מַכְנִיס
בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל הַשִּׁיר, אֵינוֹ גּוֹרֵעַ, רַק בְּמִדָּה שֶׁשְּׁתֵּי
הַשּׁוּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת נִשְׁאָרוֹת כְּפִי שֶׁהֵן.
עמוס במכתב מבטא את שני הקצוות שבין אהבה
לזעקה ואולי... כאן נרקם הקשר של עמוס אל
הים?!
כזהו עמוס... כך אזכור אותך
ביקורתי דעתן וחד.
אבא,
בשבילי, יותר מהכל, היית איש של סיפורים.
בחדר הקטן ברחוב נורדאו 27 היית ממציא לי
סיפורים לפני השינה, אף פעם לא מקריא מאיזה ספר, כי שום דבר בחיים שלך לא עשית לפי
הספר, אלא רק סיפורים שדמיינת בראשך ההוזה.
היום בבוקר נזכרתי בסיפור אחד כזה, על איש
תימהוני שהיה אוסף ברחוב ברגים וחוטי חשמל וחלקים של טלוויזיות שבורות והרכיב מהם
מכשיר רדיו, שדרכו הצליח לדבר עם חייזרים ולהתיידד איתם, עד שהם באו לקחת אותו
לכוכב שלהם.
אני מרגיש שהזיכרון הזה, שמכיל בתוכו את
הרגע הקסום והפשוט שלנו ואת הסיפור שהמצאת, הוא המקום שבו היינו הכי קרוב שאפשר.
משם רק התרחקנו.
ביום ראשון בלילה, על החוף ביוון, מול
מסעדה שבאופן לא הגיוני, אבל בעצם הכי הגיוני קוראים לה עמוס, מתבדח עם המלצר,
כמובן, עם מחשבות טובות בלב, ואישה מסתכלת עליך בעיניים אוהבות, השתחררת מהגוף
הפצוע והכואב שלך. השתחררת מהמאבק האינסופי שלך במשרד הביטחון, והשתחררת באותה
הזדמנות גם מכל המטומטמים באשר הם.
איזה סוף מופלא המצאת לסיפור הזה שלך.
ואולי זה לא הסוף, כי איתך הרי אי אפשר
לדעת אף פעם מה הולך לקרות. אנחנו כבר כמה ימים מחכים לטלפון מקפריסין או מקורוסאו
או מהפיליפינים או מגאנה, או מכל מקום אחר שהגעת אליו במסעותיך הלכאורה עסקיים,
טלפון מאח או אחות חדשים במקרה הטוב, או מאיזה בנק במקרה הרע...
אבא יקר, בניגוד למתנות התמוהות שהבאת לנו
ולנכדים כל פעם מחו"ל, הענקת לנו מתנות שלא זרקנו לפח, אחת מהן היא שלימדת אותנו
לא לקחת דברים יותר מדי ברצינות, ושאפשר, ואפילו רצוי לצחוק על הכל. מתנה כל כך
שימושית וכל כך נדרשת, בטח לילדים של עמוס גזית.
כל מי שפה ומכיר אותי יודע כמה אני משתמש
בה וכמה היא עזרה ועוזרת לי בהקשר שלך. אז תודה, וגם סליחה.
אבא נפלא ומיוחד שלנו, קצת כמו האיש
התימהוני מהסיפור שסיפרת לי לפני השינה, הצלחת להרכיב משברי החיים שלך משפחה
גדולה, אוהבת ושמחה. משפחה שמורכבת מחלקים שונים שמבטאים את מי שהיית: יש לנו
עצלנים וחרוצים, יש אוהבי הארץ ומבקריה, יש נוצרים ויש יהודים, יש קצינות אמיצות
ויש משתמטות מעוררות השראה. ובדיוק כמוך, כולנו מבינים שאלה החיים ומקבלים אחד את
השני בשלום ונחת רוח.
השארת אצל אנשים שפגשת בחייך זיכרון של אדם
עם חיוך ענק, יצירתיות אינסוף, חוש הומו משובח וטוב לב.
נוח על משכבך בשלום אבא, ניפגש בחלומות,
תחשוב על סיפורים חדשים בשבילי.
אוהב רועי
סבא שלנו, אגדה שלנו,
אין מה להגיד, השארת אותנו המומים. הרבה פעמים אומרים על מי שהולך שכמה חבל שהוא לא הספיק עוד, או לא ראה יותר. אבל אם יש משהו שאפשר להגיד עליך- עשית הכל. האיש הכי מעניין שיצא לנו להכיר, קשה לדבר עליך בלשון עבר ועוד יותר קשה לסכם בן אדם כמוך להספד שלא יתיש פה את כולם.
לסבא שלנו היו את החיים הכי מלאים- הרפתקן גדול אבל מרותק לערסל עם
סיגריה ורדבול, לוחם קשוח שלחם במלחמות ישראל וגם מנהל מועדון המעריצים הרשמי של
עופרה חזה, מומחה עולמי בשיקום שוניות אלמוגים בלי להיות דקה בכיתה, מנהל קרטל
סמים, מספר סיפורים בחסד עליון, חכם גדול ושטותניק עוד יותר גדול. הוא חי בדרך שלו
והלך הכי בדרך שלו, כיאה לצוללן ששוחה נגד הזרם, היה חייב לדפוק יציאה דרמטית ולא
להיות כמו כולם. לתסריט חיים יוצא דופן כמו שלך, לא היינו יכולים לכתוב סיום יותר
מתאים מיוון, על הים, אחרי מסאז, סטייק ויין.
בתור הנכדים ודור ההמשך אנחנו רוצים להגיד תודה על כל מה שלימדת אותנו:
שמותר לצחוק על הכל, שאין צורך בטקט בתגובות פומביות באינסטגרם, שהכל כשר, שאתה
יותר גדול מההורים שלנו ולכן אתה המחליט, שהחיים המשוגעים לא נגמרים בגיל מסוים,
כשסבא שומר עלינו מותר לנו הכל חוץ מלהעיר אותך, שלתת צ'אנס להומלס שהולך על החוף
עם גלאי מתכות כי הוא יכול להיות החבר הכי טוב שלך, ומעל הכל- כולם מטומטמים.
סבא אתה תהיה מזה מבסוט עלינו, אנחנו מלא ביחד, צוחקים המון ומריצים עליך
את כל הסיפורים וכל השריטות שהשארת בנו. אנחנו רוצים להודות לך שהענקת לנו משפחה
גדולה, מיוחדת ומגוונת ועשרות יצירות אומנות מדהימות שיספרו את הסיפור שלך וילכו
איתנו ועם הילדים שיהיו לנו לעוד הרבה שנים. אוהבים אותך בטירוף, מתגעגעים אליך
לנצח ומעשנים את מה שהשארת.
חג מחזור כיתת 'צבי'
ברכת הקיבוץ לכיתת צבי בחג המחזור קיץ 2024/ אייל גרנסיה
ניר, נעמה, שחר, נעם, יובל, נבו, אדם, אגם, שקד, הראל, הראל, רותם, עילאי, תם, נעם, אלה, תמר, אלה, שחר ואביעד. בנות ובני כיתת צבי היקרים.
חברות וחברים, בשנה האחרונה רעדה האדמה תחתינו והיא עודנה רועדת וכשמסביב
יהום הסער המושג בית מקבל משמעות אחרת.
כיתת צבי היקרה-בית זה אומר כבר הכל.
אנחנו רוצים שתדעו שגם הערב אחרי
שתשירו את שיר הסיום שלכם המנגינה שהיא רק שלכם
תמשיך כאן לתמיד. אתם הילדים שלנו, של כולנו ואנחנו גאים בכם על הדרך היפה
בה הלכתם עד היום וסמוכים ובטוחים כי תמשיכו בדרך הטובה עוד שנים ארוכות. זכרו
תמיד כי הדרך הביתה היא היפה מכל הדרכים.
אתם הפנים שלנו, הפירות היפים, המובחרים. שגרירי משמר הנגב בישראל ובתפוצות, בשנת שירות במכינות
ובשירות הצבאי. גם אם תיקחו קצת הפסקה ותעזבו את משמר הנגב- משמר הנגב לעולם לא
תעזוב אתכם.
חשוב שנזכור כי פירות מובחרים לא מבשילים יש מאין. דרושה הערוגה הטובה,
המים, הדשן, האהבה והאור, מלא מלא אור . כי היכן שנאיר- שם נפרח וכשמדובר בחינוך
אין גבול לאור שעלינו לשפוך.
הזדמנות להכיר תודה והערכה לשדרת החינוך הענפה והיפה שלנו- מהגיל הרך דרך
המרחבים היפים של ילדות מופלאה (אז איך
מרגיש צבי באיילים?) ובהמשך המרכזונים אליהם אתה נכנס עגל צעיר ורך ויוצא ג'מוס או
צבי במקרה שלכם...
תודה גם לתנועת הצופים הנפלאה שלנו.
ותודה לצוות היקר שנותן לכם את הלב ואת הנשמה. תודה לכולכם.
המופע הערב – חג המחזור , הוא מסורת של עשרות שנים בקיבוץ, אפילו חבריי
ואני היינו על הבמה הזו אי אז בקיץ 92' ואגב לפי החריקה בפינה השמאלית זו בדיוק
אותה הבמה. עניין של מסורת... זה מסביר את הסיבה שהיה לנו פחד במה, היא חרקה בכל
פעם שדרכנו עליה. גם פחד קהל היה לנו ולחלק מהקהל
יש עדיין פחד מאיתנו... מסורת.
כן חבר'ה- בעוד כמה דקות הבמה של
היום שהייתה הבמה של פעם תהיה כולה כולה שלכם.
ואין לנו ספק שתעשו בה
כרצונכם... תרגשו, תבעטו, תצחיקו. תחקו את כולם וכולם יחכו רק לכם...תהיו הכי אתם
שלכם.
אז קדימה חבר'ה, בהצלחה!
מכולנו בבית משמר הנגב.
ברכת הורי כיתת "צבי"
קראו: ענבל אלוש
לוצאטו ורונן פרייברג
לאה נאור כתבה:
"סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר
טוב יותר? רע יותר?
לא יודעת מה יותר. משהו אחר.
כשהדרך נגמרת מתחיל איזה שביל, כשהלילה נגמר אז הבוקר מתחיל,
כשנגמרת שעה עוד שעה מגיעה
רק בסוף הידיעה מתחילה השגיאה
סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר".
הנה הגענו לרגע
הגדול ואחד המשמעותיים בחייכם - סיום 12 שנות לימוד – תקופה משמעותית בפאזל חייכם
שהיה ושעתיד לבוא ואתם במהלך שנים אלו חוויתם לא מעט תהפוכות החל מקורונה שאילצה
את כולנו להעריך מחדש את חיינו וניהולם השוטף, מלחמות שונות אפילו עתה, וגם הרבה רגעים משמחים שנת בר מצווה,
טיולים, צופים, מרכזון, מסיבות ועוד.
במהלך
כל השנים הללו תוך כדי תנועה ואירועים שחוויתם משמעותיים יותר ופחות בניתם את
זהותכם, את האני שלכם ביחד ולחוד, התעצמתם, טעיתם, למדתם מהטעויות, גיבשתם עמדות/דעות ואף פעלתם לפיהן .
יצרתם
חברויות משמעותיות ביניכם רובכם עוד מגיל שנתיים יחד חלקכם אף קודם לכן וקשרים אלו
ילוו אתכם עוד שנים רבות וטובות.
בזכותכם
קמה ונוצרה משפחת צבי אליה משתייכים גם אנחנו הוריכם ומשפחותיכם
במהלך צמיחתכם והתפתחותכם אנו ההורים היינו שם למענכם תחילה
צמוד צמוד וככל שחלפו השנים לאט לאט זזנו הצידה ואיפשרנו לכם להוביל את דרככם
הפכנו למביטים מהצד ולכוח תמיכה בלבד ואתם הובלתם את דרככם האישית והמשותפת בצורה
מופלאה שנתנה ונותנת לנו גאווה רבה.
גוזלינו האהובים גדלתם, התפתחתם, החכמתם ועתה אתם אנשים
בוגרים ברשות עצמכם (לפחות לפי חוק חחחח), אזרחים מן השורה רגע לפני מכינה קדם
צבאית, שנת שירות ושתי שניות לפני גיוסכם לצה"ל, שלב - שהיום בעיצומה של
תקופה מורכבת - מקבל משמעות כפולה ומכופלת.
והנה אתם וגם אנחנו ההורים נמצאים יחדיו לפני פרידה מגיל הנעורים .....
אבל
זו לא הפרידה הראשונה וגם לא האחרונה שתפגשו במהלך חייכם הרי לאורך הדרך פגשתם
ותפגשו בפרידות עצובות, שמחות, מרגיעות,
מנחמות .......
לפעמים
הפרידה מלווה בעצב , בדמעה לעיתים היא מלווה ברגשי שמחה
לפעמים
הפרידה נראית כנצח אבל תמיד הפרידה פותחת עולם.......
ואתם,
ילדינו האהובים נמצאים בפתחו של העולם הגדול אשר בשלב זה של חייכם כולו פרוס
לרגליכם כשכל האפשרויות בפניכם להיות ולעשות כל שחפץ ליבכם
זכרו,
במעלה הר החיים תמיד להיות טובים, אכפתיים, רגישים, בעלי חמלה והכלת השונה והאחר
מכם
עשו
שימוש בכלים ובערכים שקיבלתם מאיתנו ההורים ומהקהילה הנהדרת בה אנו חיים
ברכות למדריכים
ארבל היקר
אתה זה שדאג לאחד את משפחת צבי אתה זה שהיית
לנערים ולנו ההורים אוזן קשבת, המקום הבטוח להתמודד עם כל מה שקשור בנערים הקסומים
הללו שהם ילדינו היהלומים שלנו ובדרכך המיוחדת הפכו להיות גם היהלומים שלך.
ארבל, ערכי הקהילה על ברכיה חונכת, הערכים
שהקנו לך הוריך והחינוך הזורם בעורקיך הפכו אותך למי שאתה אדם בעל לב ענקי מלא
אהבה, אדם ששם את האחר למול עיניו, כזה בעל עקרונות עליהם אינו מוותר ואף פועל
ומתווה דרך לפיהם ובעל אמפתיה לקהילה על ברכיה חונך גדל והתעצב.
לא בכדי ילדינו הולכים אחריך באהבה ובגאווה.
ילדינו ואנחנו כאמור זכינו שכל הטוב הזה שהתקבץ
לאדם אחד- אליך ליווה אותם ואותם בתקופה הכי משמעותית בחייהם.
אז תודה רבה ארבל היקר על כל השעות שהשקעת, הסבלנות,
אורח הרוח, ההבנה, ההכלה, האהבה, האכפתיות,
הצבת הגבולות, ההתעקשות לעשות דברים בדרכך ושהוכיחו עצמם ובעיקר על זה שלא ויתרת על
אף אחד מהנערים ונלחמת על כל אחד ואחת מהם בדרכך המיוחדת. תודה על מה ומי שהיית
בעבורם ובעבורנו.
אופק היקר
יש מקומות שאתה עובר בהם מביט לצדדים וממשיך
הלאה,
יש אנשים שאתה פוגש בהם מחייך קלות וממשיך
הלאה
ובין כל אלה יש אנשים שאתה פוגש בהם במהלך
דרך חייך והם חודרים אל ליבך פנימה, לנימי ורידיך וגם כשאתה עוזב הם תמיד שם איתך
זה אתה אופק יקירנו האדם שבא בזמן הנכון
וברגע הנכון להדריך ולהוביל את נערינו
הגעת למרכזון עם כל הווייב שלך, הדרך הישירה
שלך ללב הנערים, הקלילות שבך, הצחוקים ובעיקר עם הלב הרחב הגדול והמלא אהבה שלך
ופשוט חדרת לליבם של הנערים כמו חץ ישיר למטרה.
אופק היית לנערים אוזן קשבת, חבר ועם זאת
מדריך עם גבולות שלא מוותר על אף אחד מהנערים ותמיד אבל תמיד שם לעזור להקשיב
לסייע, אין ספק שהבאת איתך להדרכה את ערכי הבית בו חונכת וגדלת ואת ערכי הקהילה על
ברכיה התחנכת ואלה שלובים באופייך המיוחד והייחודי ובכל הטוב הזה זכו נערינו.
הגיע הזמן להודות לך על השעות של ההשקעה, על
כך שנתת מעצמך ללא גבול על כך שלא ויתרת על הנערים. אין לנו ספק שתצליח בכל אשר
תעשה ותפנה ואנחנו מבטיחים לבוא לתמרה להתפנק אצלך .
יהונתן ורומי היקרים זו ההזדמנות להודות גם לכם על כל ההשקעה בנערינו יהונתן שהצטרף לפני חצי שנה ורומי שהצטרפה לאחרונה והחליפה את אופק - אין ספק שזכינו בשני מדריכים מלאי אהבה נתינה, אכפתיות, רצון להצליח ולתת מעצמם לנערים ללא גבול.
יהונתן גדל והתחנך בקיבוץ ורומי באה אלינו
מת"א בעקבות אהבה - אין ספק שהחברות ששוררת ביניכם (בלי קשר למרכזון) והלב
הרחב של שניכם רק יפרו את עבודתכם המשותפת בהובלת הנערים מעלה מעלה .
אין לנו ספק שהנערים זכו במדריכים בעלי אוזן
קשבת, נתינה, שמחה ובעלי ערכים שישמשו מודל לנערינו – נאחל
לכם בהצלחה ואנו סומכים עליכם גם עם הדור הבא.
אוהבים
מלא משפחת צבי
כיתת צבי היקרה שלי מאוד .
קודם כל מגיע לכם מחיאות כפיים ענקיות שוב !
מגיע לכם לא רק על מופע מדהים.
הכפיים מגיעות לכם כי בתקופה כה מוזרה ומאתגרת, במציאות הזויה וסימני שאלה אין
סופיים – הייתם לכולנו, קהילת משמר הנגב, חניכים, מדריכים, הורים, ילדים וותיקים –
הייתם נקודת אור ענקית.
ביום הראשון לאותה שבת שחורה, לקחתם על עצמכם מנהיגות, כזו צנועה בלי כתר או
גלימה.
מנהיגות אמיתית מלאה באהבה- אהבה לבאים והולכים, אהבה לאלו שכאן, אהבה לשבילים, למדרכות
ולכל אחד ואחד שהיה זקוק.
הובלתם את מערכת החינוך והוכחתם שוב כמה הנוער זה המצרך הכי חשוב שקיים פה.
ועכשיו, כשהגעתם לרגע בו אתם מסיימים תקופה חשובה ומתחילים את הדרך אל העולם הגדול
והמגוון של החיים הבוגרים- אני בטוח שתיקחו אתכם את כל מה שלמדתם בדרך.
אני בטוח כי אתם הולכים אחרי הלב, והלב שלכם ענק.
בשנים הבאות תלמדו, תתפתחו, תחוו, תכירו ותגשימו .
תיהנו מנופים חדשים ותראו עולמות אחרים אך זכרו תמיד, כאן בדשא הזה בלב הקיבוץ-
תמיד תמצאו את הבית, המקום שבו תמיד תקבלו חיבוק ענקי כי מגיע לכם .
אני רוצה להודות בראש ובראשונה לכם נערים ונערות אהובים ואהובות שהייתם לי ובכלל
לכל הקיבוץ הזה מאז אותה שבת למקום מקלט . גרמתם לנו לרגעים לשכוח מהכל וליהנות
מהטוב שלכם.
אני רוצה להודות לכם ההורים שוב, על הזכות הענקית לעבוד עם היקר לכם מכל.
ו.....סליחה אם הם חזרו בשעות מאוחרות כועסים ועצבניים – הכל מאהבה .
תודה לקיבוץ
ולמערכת החינוך שעזרה בטיפוח דור העתיד – אתם דור העתיד .... והיורש.
אתם יודעים שהדלת שלי והלב תמיד זמינים עבורכם בכל שעה ובכל מקום על הגלובוס.
אוהב אתכם הכי בעולם .
יאללה צבי , יאללה הפועל משמר.
לאן ידלגו הצביים והצביות בשנה הקרובה?
אדם אלון – שירות עלומים
הראל ארוש –
רקדן מצטיין הולך לרקוד בלהקת קמע בבאר שבע
אביעד בן חמו –
מכינה דרך ארץ שלוחת כמהין
ניר ביטון –
מכינת דרך ארץ שלוחת כמהין
אלה גבאי –
מכינת מיצר
תמר גבאי –
מכינת באר אורה
יובל גלעד –
מתגייס ללוחמה
נועם גרינוולד –
מסיים תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן
נועם דיסטנג –
מתגייס ללוחמה
אלה וילקנסקי –
מכינת ערבה שלוחת צופר
תם טדגי –
מתגייס לקצונה בחיל התקשוב
שחר טהר –
מכינת העמ"ק שלוחת גלבוע
נעמה לוצאטו –
מכינת דרך ארץ שלוחת אשלים
אגם מלח –
מכינת רוח נכון
הראל נבון –
שירות בשומר החדש
נבו נחמיה –
מכינת דרך ארץ שלוחת כמהין
רותם פלד -ליכטר –
מכינת דרך ארץ שלוחת משאבי שדה
עילי פקציארז –
מתגייס לצה"ל
שחר פרידמן –
מתגייס לחיל השריון
שקד רוזן –
מכינת העמ"ק שלוחת רופין
חג
שבועות תשפ"ד
טקס
חג שבועות תעשה לך- הנחה וכתב: אלון דגני
חג שמח לכל הקהל המכובד שהגיע לחגיגת השבועות שלנו.
לא אבק ולא מאבק הרתיעו אתכם מלשבת על הקש הדוקר אבל אל דאגה זה יסתיים בקרוב, או כמו שליאת אומרת: 17 דקות ודקה לא יותר....
השנה החלפנו כיוון, מצפון לדרום כי: א) שם עוד לא היינו ו ב) אולי מדרום תפתח הטובה...ואם כבר טובה, נחשפתם היום לפעילות "מגדלים אדמה" מבית משמר הנגב שיוצרת משולש בין קהילה – כלכלה וסביבה. ממש ממולנו נמצאים הכבשים של סלמאן עם הרועה הנאמן שי אגמון. הכבשים הן כבר "שותפות" מן המניין במגדלים אדמה. נאחל שבעתיד שפת העמותה תהיה נחלת כל הקהילה שלנו.
כל החגים שלנו למן ה 7 באוקטובר מקבלים משמעות נוספת של דאגה לחטופים ולחטופות, למפונות ולמפונים, לאנשים שאיבדו את משפחתם, את ביתם, את חזונם.
ב 7 באוקטובר נחטף מביתו שבניר עוז עמירם קופר . עמירם היה משורר חובב ולחג החומש לקיבוצו כתב את השיר שיבולי פז.
"שיבולים כורעות עומס
שפע בר על כרים,
עלמות חן יישאו
עומרים..."
לצערנו, עמירם נרצח בידי החמאס והוא בן 86. שירו שהולחן בידי יעקב שגיא ומבוצע בקולות הגבעטרון יפתח את הטקס שלנו השנה. לכבודו ולזכרו של עמירם קופר.
נישא תפילה לשיבתם המהירה של כל החטופות והחטופים לביתם ולחיק משפחתם ולשלומם של חיילי צה"ל בכל החזיתות. הפרפרים הצהובים בגב הבמה הם מעשי ידכם ויישאו את תפילותיכם ותקוותכם אל המרחקים.
ועכשיו: מסורת לנו כאן בטקס, ילדי גן פקאן והגננת לנה שמגיעה כל שנה לטקס, בהתנדבות והכל הכל למען הילדים. זה אותו השיר כל שנה, אבל אלו לא אותם הילדים... מה שנקרא: שיירת הילדים עוברת ולנה תמיד נשארת...ואנחנו מודים לך על כך מעומק הלב.
קבלו את ילדי גן פקאן
וכעת לעסק רציני, לא באמת... לנהל עסקים בקיבוץ זה עסק רציני ביותר. אני מזמין את תומר רכטמן לסכם שנה. בקצרה...
תומר רכטמן:
ברכה ותקווה בחג שבועות 2024
"וחג שבועות תעשה ביכורי קציר חיטים. הזורעים בדמעה ברינה יקצורו"
כך נכתב. אחרי השבת השחורה של ה 7.10 הצליחו חקלאי העוטף ביחד עם אנשים טובים ורבים,
להצליח לזרוע את שדותיהם על אף הפחד, האיומים והסכנות. קטיף ביכורים אלו יחד עם התוצרת
של כלל חקלאי הארץ מגיע אל שולחננו כשהתותחים רועמים ואחיהם ואחיותיהם למשק טרם חזרו,
והם מתעקשים להמשיך לאחוז בקרקע כי אין להם ולנו ארץ אחרת. נייחל לשובם בשלום כי עד
אז זה לא יהיה שלם.
בקיבוץ משמר הנגב המשכנו לעבד את שדותינו וקיבלנו שנת בצורת שפגעה ביבולי
החיטה, ואילו יבולי התפ"א והמטעים הציגו תוצאות טובות שגורמות לנו להתגאות. השנה
נגדיל את הנטיעות של מטע האבוקדו בחלקה ממול. ברפת אנו מצפים לסיום המחלה והשנה נחל
לבנות מרכז מזון חדש בבית קמה, כשחלק מהמזונות לפרות יבואו ישירות מהשדות שלנו. מתחת
לגבעה הראשונה מסיימים תשתיות ובסוף הקיץ יחלו להיבנות עוד 19 בתים של משפחות חברות וחברים חדשות כחלק מהמשך
שכונת ה 70. מגדלים אדמה והגינה הקהילתית צומחים וגדלים והשנה בפרי עמלם בחלקת שבועות
יש גם תפ"א אורגני להתגאות בו, לצד קבוצות שבאות להכיר וללמוד. הנוי לא מוותר,
וממשיך לדבוק ולפעול שנמשיך להיות אי ירוק
בנגב.
נאחל שכל שנה נזכה לעמוד פה להוקיר את היש והעשייה החקלאית, לברך ולהגיד תודה לאלו העובדים בעמל כפיהם להצמיח את האדמה, להגשמה וחיזוק ההתיישבות. ביתי משמר הנגב, אמרתי את הכל.
ולסיום זה המקום להגיד תודה רבה לצוות החג והמתנדבים ששנה אחר שנה מתמידים
ושומרים על המסורת שמאפשרת לנו גם בשנה כה מורכבת את הביחד ואת החיבור לאדמה ולחקלאות.
כמובן לגינה הקהילתית שלנו. קדימה הביאו את ביכוריכם!
גינה קהילתית - אופיר בכר:
"הגינה הקהילתית מהווה מרכז לעשייה סביבתית, קהילתית, חברתית,
חקלאית ביישוב מזה כשלוש שנים. הקהילה נפגשת בגינה אחת לשבוע בימי רביעי למפגש
"רביעי קהילתי" בו נפגשות משפחות אחר הצהריים, עובדים בגינה, אוכלים
מהתוצרת, מדליקים מדורה ואוכלים יחד.
בגינה מגדלים מגוון רחב של ירקות אורגניים לשימוש חופשי של תושבי היישוב.
בכל מספר חודשים מחדשים את השתילות בערוגות לגידולים רבים ומגוונים. הגינה מדושנת
בקומפוסט מקומי שמייצרים בפינת החי מפסולת אורגנית מופרדת במקור, הנאספת ע"י
אנשי היישוב. תודה לכל מי שמשאיר שאריות מזון בעיקר ירק, בפינת החי.
הגינה מהווה מרכז לקהילה צומחת של ארבעה דורות ביישוב ומהווה מרכז חינוכי
לילדי הישוב. בשנה האחרונה אירחה הגינה את שכבת י' של בית הספר 'מבואות הנגב'
לעבודה ופעילות בגינה.
סיורי ליקוט, בהם מלקטים מהסביבה ומהגינה ובסופם יש ארוחה קהילתית בגינה,
הפכו למסורת ביישוב ומשפחות רבות מצטרפות ונהנות מהאירוע.
זו השנה השנייה שמתקיים בגינה קורס פרמאקלצ'ר מטעם המועצה לתושבי המועצה
וגם לנו יש בו נציגים. סיורים מתקיימים תכופות – בשנה האחרונה הגיעו לסיור בגינה
מכינות, פורום גננות ורכזות חינוך של המועצה. צוותים של גינות קהילתיות מיישובים
שכנים וגם מרהט.
תוצרת הגינה, מלבד בני האדם, דואגת להאכיל גם את בעלי החיים במשק חי.
בחודשיים האחרונים, משק החי קלט בע"ח רבים מיישובי העוטף והגינה הפכה למרכזית
בהזנתם.
שיתופי פעולה לאורך השנה – לגינה ממשקים מגוונים ביישוב – פרויקטים עם
המעשייה (חגים משותפים), בית גיל עד ומרצים אורחים מהיישוב. כך אירחנו את עמוס
פרייברג לסדנת הורים - ילדים להכנת
תכשיטים מחומרים טבעיים ואת לוטן אדלטין לסדנה למבוגרים לסיתות באבן.
מערכת הגיל הרך חגגה ט"ו בשבט בגינה באירוע מרהיב והכינו עבור הגינה
שילוט לצמחי התבלין ובחודשים האחרונים מגיע גן פקאן בניצוחה של הגננת לנה והצוות
ליום שבועי קבוע בגינה.
בחודשים האחרונים בהם כולנו חווים תחושות לא פשוטות, היוותה הגינה מקום
למפגש שקט, רגוע ומרפא של יחד.
תודה לצוות הגינה הקהילתי: אריאל גבאי, רעיה וולקן, מיכל לב ברג, עומרי
גלקר, רתם גליקי ואני אופיר בכר
וכעת לחידון הביכורים הגדול! אני שואל, אתם צועקים, או בקיצור: ראשון זוכה, שני בוכה...
1. כמה כיתות היו ויש
במשמר הנגב? 62
2. איזה מחזור זו כיתת
צבי שמסיימת השנה? 51
3. וכיתת יעל ברת
המצווה? 56
4. כמה שכונות יש
במשמר הנגב? 10
5. כמה חברים עברו את
גיל ה 90? 18
6. כמה ילדים בגיל
הרך? 98
7. כמה ילדים מ א-ו ?
144
8. וכמה מ ז-י"ב?
128
9. סה"כ
האוכלוסייה? 1069
10. כמה מים יש בבריכה?
800 קוב
11. כמה תינוקות נולדו
השנה? 11
אחד משיאי הטקס הוא ביכורי התינוקות, ישנם קיבוצים שמתגאים במספר תינוקות
רב בהרבה משלנו. אבל במשמר הנגב לא הולכים על הכמות, אצלנו הולכים על האיכות!
גל קנדל בן לשונית ורואן
גילי אמיתי בתם של עומר ודרור
אלה חדד בתם של יסמין ואור
אילעי דדון בנם של אליז
ואלירן
שקד כהן בנם של שירן ויניב
יונתן מלול בנם של אדוה ואסף
מעיין רבינס בנם של נוקי ויניב
יובל פרידמן בתם של חנה ויוני
נטע בורנשטיין בנם של מעיין ועדי
מאורי גומפל בנם של חן ובני
מאיה פוקלמן שפרן בתם של לנה ודמיאן
וממש לפני סיום. השדה שממול נזרע טופח ונחקר בידי אנשי מגדלים אדמה.
הזרעים שייכים למחקר של משרד החקלאות שנקרא זרעי מורשת, החיטה שמולנו היתה כאן
הרבה לפנינו
סביר להניח שאפילו אברהם אבינו שהסתובב כאן ממש בגרר, אכל את החיטה הזו
או במקרה שלנו אחרי שנת בצורת, הוא אכל בעיקר קש...
אבל מסורת זו מסורת ואנחנו נזמין לקציר בחרמשים ולקול תשובות הקהל
הרעיון הוא שמי שמתעייף – מתחלף...
נזמין את ותיק הקוצרים, צבי בלושטיין שקשור לאדמה עוד מצעירותו.
כאן טיפח וזרע בין השאר משפחה לתפארת.
קבלו במחיאות כפיים את אלי רותם. אלי שעבר בין ענפי השדה וגידל
וטיפח דורות שלמים של מגדלים. הוא מאוד נרגש לקצור היום קש.
יתווספו אל הבוגרים שבחבורה חרמשאים צעירים שמתחברים אל האדמה כל אחד לפי
השקפתו ולפי דרכו.
קבלו את מאור לוי. איש 'מגדלים אדמה' שלא מפסיק לחשוב ולחלום
אדמה. האיש אוכל רגבים לארוחת הבוקר! כבוד לנו ולכל כדור הארץ על החקלאות המחדשת.
ואם בהתחדשות מדובר קבלו את הכוח הנשי העולה. נויה גזית שעבדה
במטעים וכעת לומדת אגרואקולוגיה ובריאות הצמח, לבריאות נויה!
נקבל במחיאות כפיים את גוזון המכונה אריאל גבאי שמוביל את משק החי
והגינה הקהילתית לעתיד טוב יותר עבורנו ועבור ילדינו.
מיד אחריו קבלו את עמוס פרייברג שנטש את עבודת המסגרות והריתוך
לטובת האדמה והחינוך וכמובן בחיוך!
עמוס למד ללמד בבית ספר יער וכיום מלווה את כיתת בר המצווה.
אחרון חביב עם הרבה כבוד אני מזמין את עמרי אבן. עמרי חבר בארי
ומאז השבת השחורה נודד עם מיכל והילדים וכיום מתגוררים הקיבוץ עד המעבר לחצרים.
עמרי מספר על ה 7 באוקטובר: נשארנו בחיים וזו התחלה טובה לחיים חדשים. עמרי עובד
בגד"ש שכ"ם שותפות כפר עזה ומפלסים ומנסה בחייו לנרמל את החיים הלא
נורמליים.
לכל הקוצרים הידד! וכעת לגדול מכולם! קבלו את הענק הירוק שקצר השנה (לא לבד...) 400 טון
שעורה ו 3000 טון חיטה. הענק הירוק בן 19 ותודו שהוא נראה לא רע יחסית לגילו...
השנה הוא עבד רק חודש אחד... כמו כל בן 19...
בקומביין נוהג יניב בלושטיין שמחובר לאדמה כבר 43 שנים! כל בנותיו
נמצאות בקיבוץ ולסילביה ולו 8 נכדים שחלקם כנראה איתו בקבינה.
אם הכל יהיה בסדר ויקרה הנס... מכל הקש יצאו גם כמה גרעינים
וממש לסיום:
כתב יהושע צפריר זכרו לברכה, המשורר שלנו, בשיר הבית
"כי בית הוא פרח שולחן ומפה
כי בית הוא ילד רעיה מצפה
כי בית הוא גג ופינה חמימה
וברית כרותה בין אדמה לאדמה
ואנחנו כאן כולנו לא נשאל מה כבר האדמה נותנת לנו
אלא, מה אנחנו יכולים לתת לה בחזרה
וזו כל התורה!
חג שמח מלא תקוות!
ל"ג בעומר שהיה....
צוות החג: אושרי ומיכל וילקנסקי, אורן וטלי ערן, זיו דגני
היתה יצירה מקסימה
פויקה
לא היו פעילויות חבלים.
היה חג "קטן יותר" היתה תחושה שבאו פחות אנשים.
מועצת תרבות החליטה להזמין את הצוות לישיבה הבאה על מנת לשמוע על הארגון
ולפרגן לצוות שמוביל את שנים רבות את החג
היו לולים...
ביום שישי 14 ביוני עמדה משאית באזור המׅחְזוּרֽית וטרקטור שופל העמיס עליה את חורבות הלולים 3 ו- 5 אשר שעה קודם לכן נגס בקירותיהם והפכם לעיי חורבות. תמה תקופה. כעשור לפני כן לולים אלה יצאו משימוש וגודרו ועל הגדר שלט: 'מבנה מסוכן'. כיום הלולים הם חוות לולים מבוקרים ומבוצרים כדי לשמור על היגיינה למנוע מחלות. על ממלכת חוות הלולים החדישים שהוקמו לפני כ- 8 שנים מנצח איתן טנצר.
הלולנים, שהלולים היו חלק מקורות חיי העבודה
שלהם. שניים מהם נענו לספר על תקופת עבודתם בלול.
מורדי שניצר
העבודה
שלי בלול התחילה ב- 1989 נמשכה עד 1994. גידלנו כ- 70.000 עופות, היינו צוות של 2
עובדים, העבודה כללה חוץ מאיסוף המתים, פיזור נסורת, ניקוי כלי המים כיוון גובה
המאביסים והמים.
בתחילת
עבודתי בלול עוד היה גיוס חברים לתפיסת עופות, לאחר מכן אספנו עופות ע"י
מכונה ובסופו של דבר הגיעו למסקנה שעבודת קבלן לתפיסת עופות היא הטובה ביותר. דבר
שנשמר עד היום.
משך
הגידול היה 7-10 ימים יותר מאשר היום. ניצולת המזון היתה 30% יותר מהיום ומשקלי
העופות היו 15% פחות מהיום. למרות הנתונים הפחות טובים הרווחים היו טובים יותר,
בעיקר בגלל תקופת המכסות ששמרה על כמות נתונה של עופות בארץ. ב- 20 השנים האחרונות
חל טיפוח העופות ששיפר מאד את התוצאות המקצועיות בענף.
אני
זוכר שרוב התקלות קרו דווקא בימי שישי ושבת והייתי צריך למצוא את אנשי מקצוע
והייתי מוציא אותם מבריכת השחייה ומהבתים וזה לא היה נעים במיוחד.
יורם ענבר
המפגש
הראשון שלי עם הלול היה בהיותי בכיתה א'. בעניין שבשגרה
הייתי בין קבוצת ילדים שהסתובבה בין הלולים והרפתות. באחת השבתות נעצרנו ליד לול 4
(עם גג פח) והתחלנו לזרוק אבנים על הגג ולהתמוגג מהנאה לשמע משק הכנפיים של
התרנגולות המבועתות. לרוע מזלי יוסף יגב
שהיה מנהל הלול באותו זמן היה בקרבת מקום. לפתע הרגשתי אצבעות צובתות את אוזני
מאחור בתנועה כלפי מעלה מלווה בצעקה, תסתלקו מפה!!
המפגש
השני בכיתה ו'/ז' – מכיתה ו' כל הילדים עבדו בענפים
פעמיים בשבוע במשך שעתיים כל פעם. עידית בן צור (בזמנו) ואנוכי עבדנו בלול. אספנו
ביצים בלול 3 (שפורק לאחרונה). זכורים לי היטב הפסקות הקפה בשעה 15:00 כאשר כל
העובדים (אסתר ארז ז"ל ויוסף יגב ז"ל, בתינקה ז"ל ושרה גלקר תבדל
לחיים ארוכים) מתכנסים לחצי שעה. בתקופה זו ראובן כהן ויידל'ה עסקו בבניית 2 לולים
חדשים (לול 1 ולול 2 ) שנשארו עד עצם היום הזה על כנם בסמיכות לבוסתן. הפסקות הקפה
שמשו לדיונים ודעות על הקיבוץ והמתרחש בו.
מפגש
שלישי – קיץ 1972 , לאחר השחרור מהצבא וחזרה ממחנות
הקיץ בארה"ב, נכנסתי לעבודה בלול עם יוסף יגב, אסתר ארז ונח מליקובסקי
ז"ל (שהיה אלוף אחזקת המבנים.) זאת מתוך מגמה להחליף את יוסף בריכוז בבוא
העת. את משמעות העבודה, הדיוק, הדבקות במשימה, הנוכחות והאחריות ספגתי מיוסף ועל
כך תודתי!!!. בתקופה זו חנכנו את לול 8 הגדול ביותר 1000 מ"ר. ענף הלול צעד
קדימה תוך חיסול סוגיית המטילות ואיסוף הביצים. במקביל עברנו לגידול עופות פיטום
לבשר. מחזורי הגידול – 4 פעמים בשנה שכללו ניקיון לולים כולל ריסוס בתום המדגר,
הכנת אומנות לחמום הלולים לקראת קבלת אפרוחים. קבלת אפרוחים 50 בכל קופסת קרטון.
ליווי הגידול והתחלת משלוחים למשחטת 'עוף הנגב' לפנות בוקר. ומשלוחים לשווקים
בשעות הערב. איסוף העופות היה ידני לתוך כלובים. כל המשלוחים התבצעו ע"י חברי
המשק שגויסו בתורנויות אין ספור. העבודה כללה קשר הדוק עם יאיר אבישי ז"ל
שריכז את האסם והכין את התערובות.
מפגש
רביעי – קיץ 1976 חזרה משנת חופש. החלפתי את יוסף יגב
בריכוז הלול למספר שנים עד יציאתי ב- 1982 לפעילות בתנועה כרכז "ועדת
הכשרות" (ליווי גרעיני נח"ל וקשר בין הצבא לקיבוצי היעד) ומשם ללימודים
במדרשת רופין לתואר ראשון בכלכלה. בתקופה זו נבנה לול 9 הלול המבוקר הראשון.
בתקופה זו עבדתי עם איציק בונים ולאחר מכן עם עידו דגני שריכזו את הענף בתקופות
שונות.
סיכום – עיקר התמונות
שנחרטו בזיכרוני קשורות באין ספור משלוחי עופות
שכללו קוריוזים רבים . מפגשים מוזרים עם נהגי המשאיות, חברי הקיבוץ, בוגרי
בית ספר, גרעים מחו"ל והכשרות.
ארוחות בסוף משלוחים ומדי פעם גריל על האש מעשה ידיו של נח מליקובסקי
ז"ל.
במהלך השנים נוצרה
אחוות לולנים הכוללת חברים רבים לרבות כאלו שאינם מתגוררים בקיבוץ.
מעמיסים את הריסות לול מס' 3
גולן אלמוג על אדריכלות ועיצוב
"בבית
החם" 14.6.2024
אלמוג גולן הרים
כפפה. שבוע לפני ה-14.6 הגיע לבית מורשת להניח בגדים ל"יד שנייה" ומיד
"נתפס" ע"י תניס לדבר בעוד שבוע על עבודתו. מה לדבר שאל וכבר הסכים
להגיע ל"בית החם".
וכך הציג עצמו בפתח
דבריו: "אנחנו כלומר תמר ואני גרים במשמר הנגב 19 שנים. אני במקור מדימונה,
תמר מטבעון ונפגשנו באוניברסיטה העברית בירושלים. למדתי בבצלאל אדריכלות ועיצוב.
אני עוסק בתחום ומרצה במכללת ספיר. למה אנחנו במשמר הנגב כי במקומות אחרים הציעו
לנו דירות יותר קטנות ואנחנו קיבלנו במשמר הנגב דירה "גדולה" של 42
מ"ר. יש לנו שלושה ילדים: אורי,
מעיין, ענת ואנחנו גרים בשכונת הבנים.
ומיד צלל לתוך
מושגים שנושאם אדריכלות עם משמעות המושג בלטינית ובעברית. ארכי בלטינית זה רב
טקט זה נגר. מילולית זו נגר ברמה גבוהה. חומר הבנייה הנגיש והנוח
לבנייה הוא עץ וזה שתכנן את הבנייה הוא בעצם נגר על. בעברית הגדרת המקצוע היא
אדריכל שזה שיבוש של ארדי – עבד בערבית כל זה היכל. המשמעות: הבונה הוא עבד ההיכל
מנקודת המבט של התרבות העברית- ערבית. ונקודת ההסתכלות עליו כבעל מקצוע הוא דגש על
ההיכל.
עד המאה ה- 18
האדריכל היה נגר משוכלל שסמכו עליו לבנות בעץ ובאבן. תחומי העיסוק של האדריכל הוא
תכנון ועיצוב מבנים וחללים. אדריכל נוף מתכנן ומעצב חללים פתוחים שאינם מבנים (ללא
גג) ובדר"כ נמנה עם צוות התכנון. האדריכל מבחינת התנהלות הוא המתאם העליון
וראש צוות התכנון של כל המקצועות המהווים את כל המרכיבים והתחומים של תכנון מבנים
וזה כולל מתכננים מתחומי השלד, חשמל, מים, איכות סביבה, נוי, תנועה ותחבורה,
גיאולוגיה, אקוסטיקה, בידוד תרמי, בטיחות, ארגונומיה ועוד כאשר האחרון עוסק בגוף
האדם מבחינת נוחות ובריאות כאשר לא תמיד יש חפיפה בין נוחות לבריאות.
התכנון הוא הוא
רציונלי, לוגי, מדעי אפשר ללמוד
.באוניברסיטה .יש התייחסות לאקלים כיווני השמש בחורף בקיץ. הבית הוא כמו מכונה
שצריכה לדאוג לאדם לחום לקור לאור לשרת את האדם.
העיצוב קשור לתכנון
בהיבט של אסתטיקה תלוי אופנה האם היא חולפת או הופכת להיות קלסיקה ומכתיבה תכונות
שורדות זמן או אופנה חולפת שאחרי זמן קצר מתחלפת. הקשר בין תכנון ועיצוב הוא
שהעיצוב נובע מהתכנון.
נקודת מבט נוספת על
מהי האדריכלות? אֳמָנוּת יצירה שהושקעו בה כשרון או אֻמָּנוּת שהיא מלאכה
ומקצוע. האדריכלות נמצאת בין שתיהן. כיום העיצוב במגמת השתלטות על פני דברים אחרים
הנדרשים בתכנון מבנים.
באדריכלות
המודרנית והעכשווית יש חיפוש מתמיד אחר חומרים חזקים יותר נוחים לשימוש שהם בחלקם
עיבוד של תחום הפלסטיקה.
הבנייה
בארץ נמשכת מעבר לזמן הסביר עקב בירוקרטיה יתר. אין משרד ממשלתי שמתכלל את כל
הגורמים הבודקים כדי לבחון את נחיצות כל המחסומים של הגורמים השונים המעורבים
בבניה. כל תקלה או אסון בטיחותי מגביהים את רף הדרישות.
בנושא
בנייה למבוגרים ובעלי מוגבלויות יש לכך תחום בשם נגישות וזה עולם שלם של תכנון. גם
מעבר לכך יש לתכנן בתים לתקופה ממושכת לראות איך מתבגרים בבית שנבנה למשפחה צעירה
עם ילדים וכיצד מבוגרים ימשיכו לגור בו בהמשך חייהם.
גולן אלמוג בבית החם
  |
חודש יוני
מ- 24-6 עד 29.6
יאיר מילר
– חברנו משנת 1949 בעלה של בתיה
ז"ל אביהם של בת שבע ז"ל, הדס פלג
ואופיר 17.7.1926-
25.6.1974
רבקה גליצקי- אמו של מקסי גליקי ז"ל סבתם של
איתן ז"ל ועוזי נפטרה ב- 24.6.1980
חנוך טננבוים
- אביה של פאני בר-אלון ז"ל נפטר ב-
29.6.1984
קרל רוביצ'ק
- אביה של חוה קורסיה בעלה של נעמי
ז"ל 26.2.1911- 24.6.1990
יוסף שטפר (שטוקי) - חברנו משנת 1946 היה במצודת בורכוב בעלה של חוה
ז"ל
אביה של יעל שטפר-סרוסי ז"ל 20.10.1920
- 28.6.2001
קלמנס זרדז
- אמה של מיכל עמר ז"ל 14.7.1916 - 23.6.2003
שושנה כהן
- חברתנו משנת 1947 רעייתו של יעקב
ז"ל אמם של עופרה, רן ז"ל ואורית 9.3.1927 -
28.6.2006
יוסף יגב
- חברנו משנת
1952 בעלה של רחל ז"ל אביהם של רמי, תמר ז"ל, ארנון
15.2.1929 - 28.6.2011
רן כהן
- בנם של שושנה ויעקב ז"ל בן כתת "צבר" 29.6.1956 - 27.6.2012
אורלי
סוחמי - חברתנו
משנת 1980 רעייתו של אפרים, אמם של איריס פרץ, טל, אליאור
31.1.1958 - 26.6.2014
ברכה רחמן -
חברתנו משנת 1964 בת כתת
"איילה" אימן של אביטל, הגר,
עירית
23.5.1946 - 25.6.2018
פרוטוקול ועד הנהלה - אגודה קהילתית
תאריך הישיבה: יום רביעי 05.06.24, מזכירות.
חברי ועד נוכחים: דימה מקרנקו (יו"ר), שירה ישראלי-טדגי, סיגל
שלו, אייל גרנסיה, יוגב לוצאטו, שרון ארמה ענבר, אתי לוי.
חסרים: יהונתן חורי, עמית רוקח
מוזמנים קבועים: אליסיה ליסובייה (מנהלת האגודה), ליעד דרור
(נציגות במליאת המועצה)
מוזמנים: ועד ההנהלה של הקיבוץ, תומר רכטמן וגיא וילק
(מוביל פרויקט אחים לחיים)
1 . עדכון מנהלת האגודה
2 . אחים לחיים
3 . אכיפה – תידון בישיבה הבאה
1.
עדכונים
●
הועד מבקש להודות לשני החברים היוצאים יואב ברקן
ויואש בורנשטיין על תרומתם בוועד. ומאחל בהצלחה לשתי החברות החדשות שנכנסות שרון
ארמה ואתי לוי.
●
נעשתה פנייה לאליסיה מטעם בני הנוער הבוגרים
בקיבוץ בבקשה להנציח את אלון שימריז ז"ל נכדו של יואל אשל אשר היה חטוף בעזה
ונהרג מאש צה"ל . חברי ועד האגודה סברו שמדובר ברעיון מבורך וביקשו כי אליסיה תחבר את בני הנוער לצוות אבלות וועדת
תיכנון כדי לבחון את הרעיונות שהם העלו ואת המקומות המתאימים לכך מבחינה תכנונית.
● רווחה - מנהלת הרווחה
מקימה מחדש צוות מניעה לטיפול ומניעה של אירועים חריגים.
● חינוך - בחינוך החברתי
מחפשים מדריכים נוספים כדי לתגבר לקראת
הקיץ את המרחבים. סמואל מנהל הנעורים נקרא לצו 8 ולכן יצא קול קורא למנהל מחליף
לתקופה של חודשיים בחופשת הקיץ.
● שיפוץ מבנים - בסוף חודש
אוגוסט יחלו השיפוצים בעופרים. לאחר שנעשתה תוכנית של בניין המנהלה לטובת הנעורים,
התברר כי העלויות גבוהות מאוד ולכן נבדקות כרגע אופציות נוספות להוזלת העלויות.
● הנהלת חשבונות - מנהלת
החשבונות התפטרה ושוב עולה על הפרק הצורך בקיום הפרדת החשבונות בין הקיבוץ לקהילה.
הועד ביקש לקיים פגישה עם עירן מנהל הכספים לבחינת התקורות שמשלמת האגודה כדי
לבחון היתכנות של הפרדה מלאה ושכירת שירותי ניהול חשבונות שייתן מענה לאגודה בלבד.
● תקנון - הסתיים הליך
כתיבת הטיוטה לתיקון התקנון. מאחר והתקנון כולל חובה לקבל את הסכמת הקיבוץ בכל
תיקון של התקנון, הועברה הטיוטה לאישור ועד ההנהלה ולאחר מכן תובא לאישור האסיפה.
●
חילופי משקיפים במועצת
חינוך - שרון ארמה תחליף את סיגל שלו כמשקיפה מטעם הועד
במועצת החינוך.
●
לפני כחודש הוזמנו חברי ועד האגודה לישיבת הנהלת
הקיבוץ כדי לשמוע אודות פרויקט עמותת "אחים לחיים" המבקשת להקים בית
טיפולי /חברתי לנכי צה"ל בקיבוץ.
●
העמותה פועלת לסייע ללוחמים פצועים בהליך השיקום
וביקשה לקבל את הפאב הישן לטובת הקמת בית טיפולי /חברתי שייתן מענה לעמיתים
המתגוררים באזור הדרום.
●
חברי הועד סברו כי מדובר במטרה חשובה מאוד אך העלו
הסתייגויות בנוגע למקום אותו מבקשת העמותה מאחר וזה נמצא בליבת החיים
החברתיים/תרבותיים של הקהילה. לכן התבקשו נציגי הצוות להציע לעמותה לקבל מבנה/מגרש
אחר בקיבוץ כדי למנוע התנגדויות.
●
בישיבת הועד הנוכחית הודיע הצוות, כי העמותה איננה
מעוניינת בכל המקומות האחרים שהוצעו לה ומתעקשת כי המבנה שלה יוקם בפאב הישן .
במקום כך הציעה העמותה כי היא תדאג לשפץ חלק מהשטחים הציבוריים הנמצאים בסמיכות
לפאב לטובת אירועים קהילתיים.
●
לאור הפערים במידע וחוסר הסכמות לכאן ולכאן בין
הנוכחים בישיבה, הוחלט לזמן את מנהלי העמותה לפגישה נוספת עם חברי הועד.
הוחלט: ישנם פערים ושאלות שטרם קיבלו מענה מלא ולכן מנהלי העמותה יזומנו לפגישה
נוספת עם חברי הועד.
ברכות!
לברול זלצמן
להולדת הנינה מאיה
בת לשחר וסתיו
נכדה למרב ויאיר
ברכות לכל המשפחה!
ברכות!
לדניאלה גרבר
לזוהר גרבר
לנישואי הבן רותם עב"ל חן
ברכות לכל המשפחה!
ברכות!
לעירית ואלון דגני
לנישואי שקד עב"ל יובל
לקלרה כרמי לנישואי הנכד
ברכות לכל המשפחה!
