v
יום כיפור תשפ"ו – פתח לנו שער – רותי
רוזנבלום, תודות, תפילות יום הכיפורים תשפ"ו – ענבל ארוש
v
הידד, אני בעל נכס – מומוס
v
מודה, אני צופה בערוץ 14 יעקב וולפמן בטור
אישי בהחלט
v
ברכות לנעמה גלזר לגיוס לצה"ל
v
סיום עונת הרחצה בבריכה – קיץ 2025
v
פרוטוקול ועד אגודה מספר 10 17.9.2025
v
נר זיכרון חודש אוקטובר
v
אירועי 7 באוקטובר
v
אירועי חג סוכות
לכבודה וזכרה של חברתנו מילה גזמן, לודמילה מרנץ גזמן
מילה נפטרה בראש השנה, כאילו קיימה את
סגירת מעגל השנה בו נחרץ דינו של אדם
בעלון מ- 2021 היא מספרת תולדות חייה ואני
מצטט מעט משכתבה: "נולדתי ברוסיה בהרי אורל, הלכתי לבית ספר לפיונירים וגם
לקומסומול, ב- 1967 התקבלתי לאוניברסיטה ללימודי מתימטיקה ואנגלית. סיימתי לימודי
הוראה אך עשיתי הסבה לתכנות מחשבים.
המשפחה לא היתה דתית וכמעט לא ציינו חגים
יהודים אך הרגש היהודי היה חזק.
ב- 1979 ניסיתי לעלות אך סורבתי 3 פעמים.
ב- 1989 שוב ניסיתי מזלי והפעם זה צלח ואכן בארץ קיבלה תעודה רשמית של פעילת עלייה
ומסורבת עלייה.
ועוד כותבת מילה הייתי באולפן וכאן הכרתי
את יוסף. התחתנו ב- 1991 ואז איציק בונים הזכיר ליוסף שהוא הבטיח להתקבל לחברות
ברגע שיתחתן. וכך נכנסנו לחברות יחד.
למילה היו תכונות רבות, חוזקה, קפדנות, רגש
פמיניסטי. היה חברה במועדון הסורופטמיסטיות – "האחיות האופטימיות ועל כך
מספרת בעלון מ- 2018 "סורופטמיסט הוא ארגון נשים בינלאומי התנדבותי של בעלות
מקצוע ונשות עסקים המשמש כמשקיף באו"ם. מטרותיו העיקריות הם קידום מעמד הנשים
בעולם ומאבק למען זכויות האדם.
כפעילה ובקשר עם מקלט נשים הכינה בסטודיו
של שרה כרמל תבליט קרמיקה אותו הביאה לנשים במקלט זה.
מילה אהבה את החיים הטובים את התרבות. הלכה
לכל ההצגות, לכל הקונצרטים וטיילה רבות עם יוסף. בין השאר כשמלאו ליוסף 80 שנה
נסעו למפגש מחזור בית ספרי, ביקרו בסנט פטרבורג, בטאלין שבאסטוניה ואפילו הגיעו
להלסינקי.
עקב השקפת עולמה ניסתה להיות משמעותית
בסביבתה ולהשפיע.
היא ארגנה מספר פעמים את ליל הסדר הקיבוצי.
היא כתבה בעלון כדי לתמוך בנשים לבחירתן
לוועד המקומי.
היא התקוממה בכתב על פיטורי חברה ועל שירות
לקוי לחברים בכלל.
אי אפשר לשכוח כי הביאה באמצעות המייל
והאינטרנט את העלון לכל בתי החברים. היא סייעה רבות במזכירות ולכל מי שהיה צריך
עזרה בענייני מחשב.
ועל כך כותבת בעלון ב- 1998
העבודה מאד מעניינת יש בה אתגר רב. מצד אחד
העבודה הינה מול מחשב עם מספרים ותוכנות ומצד שני העבודה משולבת עם אנשים על ידי
מתן שירות.
מילה אהבה את הקיבוץ ועל כך כתבה בעלון:
"אני רואה את הקיבוץ יפה וירוק. אני
אוהבת את הנוי של הקיבוץ את ההרגשה של לא להיות לבד בקיבוץ. לגבי העתיד אני חושבת
שכל אחד צריך לדאוג לענף שלו ולעשות הכול שהענף ירוויח וישגשג על ידי כך המשק
ישגשג וירוויח.
אני מוכנה לתרום מזמני וכוחי כדי לדון
ולחפש דרכים להמשך הקיבוץ. הקיבוץ שלנו
יפה וטוב, חבל לאבד אותו.
כאשר חלה יוסף, מילה גייסה את כל כוחותיה
את ידיעותיה וניסתה 24/7 להקל על מצוקותיו.
יוסף, יגאל, אילן משפחותיכם הענפות. סאם
ואנישה
זכרוה לטוב כי רק טוב עשתה.
מילה האופטימית, מצווה לנו אופטימיות לשנה
המתחילה כעת ולשנים הבאות בקיבוצנו שאהבה ובמדינתנו עליה חלמה ונלחמה.
ננצור את זכרה בלבנו לעד.
איציק בונים
מילה,
הפעם הפתעת, את היית אישה חזקה – אישה
שמחליטה משהו ולא חוסכת במאמץ להשיג אותו. כשיוסף חלה בדמנציה את קיבלת החלטה –
יוסף יקבל את הטיפול הטוב ביותר ואת תעשי הכול בשביל לשמור שהדמנציה תהיה על אש
קטנה: למדת הכול על המחלה ועל ההתמודדות, לא חסכת בכלום: ריקודים, הליכות,
פעילויות מכל הסוגים, אפילו חו"ל וחופשות, לא ויתרת לו אפילו לרגע והתוצאות היו מרשימות.
7 שנים ואף יותר מהאבחון הרשמי ויוסף הולך,
מנסה לדבר ואין ספק שזה הודות למסירות ולכוח ההתמדה שהיה לך. לרגע לא נעלם
מעינינו הקושי בהתמודדות הזאת שיש לך.
לפני חודשיים חלה הדרדרות במצבך, תוצאות הבדיקות לא היו ברורות אך החלטת
להילחם ולקבל טיפול, עד הרגע האחרון נלחמת
ולמרות הקושי הראש עבד והיית בהבנה.
בסוף המחלה הכריעה אותך אבל גם כאן את זו
שהחלטת איך ומתי.
נוחי על משכבך בשלום.
משפחת גזמן
למילה,
היום אנחנו נפרדים מאשה גדולה,
יקרה לליבנו, שמילאה את חיינו באור.
מילה שלנו האור שלך כבה, אבל
נותרנו עטופים בזיו שהשארת אחרייך. היית אישה של השראה, של אומץ וחזון, של תבונה
ושל רצון נחוש. ידעת לשלב אמון באדם עם אמונה בחיים עצמם, וללמד אותנו לראות מעבר
למה שנגלה לעין.
הבנת את אורחות החיים לעומק, ידעת
להקשיב, להרגיש, להדריך. ראית בכל אדם לב, בכל נשמה ערך, והאמנת באחווה וברקמה
אנושית אחת רקומה באהבה.
בדרכך השקטה אך עיקשת, הצלחת לגעת
בלבבות רבים. כל מי שפגש אותך נשא ממך מתנה מילה טובה, חיוך, חום אנושי אמיתי.
היום אנחנו נפרדים ממך בגוף, אך לא
ברוח. שכבי בשלום על משכבך, ושלחי לנו משם רוח של תקווה. האירי את צעדינו מלמעלה
באור תקומה, ושמרי עלינו, כדי שלא נשכח לעולם מאין באנו ולא נשא את ליבנו.
מילה אהובה, תודה לך על כל מה
שהיית ועל כל מה שנשארת בתוכנו. זכרך לא
ימוש מליבנו.
לאה מורג הסורופטימיסטית
זוכרים שנתיים, את ה- 20 החיים במחשך המנהרות שלא חזרו עדיין וגם
את 28 שחייהם תמו ולא הובאו למנוחת עולמים,
מצפים לכם. נאבקים לשובכם.
השנה הלכו לעולמם: ססיליה פינסקי, אריק
אלון, רון גושן, אברמל'ה גבע, סמי פיין, מילה גזמן יהי זכרם ברוך
צוין יום הכיפורים בערב בחדר האוכל
ובתפילות בבית בורוכוב
"פתח לנו שער בעת נעילת שער כי פנה יום"
במשמר הנגב לא ננעל השער גם אם פנה יום,
ובאו שעריו
מקצוות עולם
חברים שחלמו לבנות כאן
את ביתם,
לתת בו את מיטב פועלם
ואכן הבית נבנה
בתקווה ובאמונה,
בעמל ויזע
ובידיעה
שלא ירחק היום
שנהיה כולנו חלק
מהגשמת החלום
רותי רוזנבלום
תודות
לחברי הצוות:
אוולין אלון
פרנסיס צ'רקוף
אסא ועטרה אלון שבאו לעזרה
לאלון דגני על איסוף החומר ועריכת
הקליפ והתמונות.
למרגלית על הבאת האוגדנים, סידורם
והשמירה עליהם לאורך השנים
לארנון יגב שעל הצד הטכני.
ולתומר אלוש שהיה לצידו.
לאיל גרנסיה על הנחיית הטקס
לדן גרשון שמלווה אותנו בקריאת כל
נדרי.
לקרייניות:
מיקה לואיס קפלן
יהודית זלצמן
מעיין גלקר
יפתח מזור
לגיא וילק שקרא לזכרו של רון גושן
ז"ל.
ואחרונה חביבה : הילה מגידוביץ
שנענתה לכל בקשותינו.
רותי רוזנבלום
נילי שלח לוי עיצבה את דפי נפטרי השנה
(תשפ"ה 2024-2025 )
יזכור/ דוד אלון
נזכור בערב זה בצער וביגון
את חברינו וחברותנו, בנינו ובנותינו,
הורינו ויקירנו,
אשר חיו אתנו פה ולא זכו להמשיך עד היום.
בשנה זו הלכו לעולמם:
נזכור בערב זה את משפחותינו, חללי השואה
והגלות,
שנרצחו בידי רוצחים וגואל לא היה למיתתם.
נזכור את כל היקר לנו שמתו באסון ובחולי,
בקרב ובמחלות ממאירות, בזקנה המרה,
ובשיבה טובה בבוא עיתם.
ונצרור את זכרם.
יוצרי חיים היו ותאבי חיים. אנשי מעשה
ואנשי רגש.
אשר בנו אתנו יחדיו את רקמת חיינו פה,
במשמר הנגב.
רקמות חיות היו בתוכנו, ואברים שנעקרו מתוך
גופנו הקיבוצי.
חסרונם הוא לנו פצע –עד, שלא יגליד.
צוררים אנו בתוכנו, בערב זה, את זכרם של כל
אלה שאהבנו והוקרנו:
חברים, הורים ובנים: ומדליקים מעט
מאורותיהם הגנוזים,
שמץ ממעלליהם, שמץ ממפעל חייהם.
מעט מחלומותיהם ולא פחות משתיקותיהם.
מותר האדם הוא הזיכרון החי גם מעבר למחיצות
הזמן, במלל, בכתיבה, בדמיון.
הבה ניתן לשמותיהם את ערכם, ובתוך מעשינו
נמשיך את פועל חייהם
לבל יושבת ולבל יפחת.
יהי זכרם ברוך בערב זה ובכל מסכת חיינו.
"לך אלי תשוקתי
בך חשקי ואהבתי"
מתוך הפיוט הפותח את תפילות יום הכיפורים לרבי יהודה
הלוי. במילים אלו פותחים: בתשוקה, בחשק ובאהבה, חוזרים למקור הנשמה שלנו.
כל התנאים החיצוניים או היעדרם, אמורים לעזור לנו להיות
עצמנו, להתבונן פנימה במהלך חיינו.
מורכב בשנים אלו לזכור, שלא לדבר על לחיות ולהיות אהבה,
כשכל כך קשה במציאות וכשחלקים מתוכנו לא איתנו ובקיום היפך אהבה וחמלה.
הפיוט "לך אלי תשוקתי", הוא תמצית חיינו מרגע
הלידה עד לכתנו, את כל המסע הזה עברנו בהילוך מהיר ביום הכיפורים וכן קיימים בו,
כמו בחיים, חלקים של צרה ושבר, אפלה ותוגה, פחד וצער.
כל הספקטרום הונכח בריטריט הזה.
תודה לכוהנים המתוקים שלנו, שבכל תפילת נעילה, מחברים
משפחות, משפחות לרגע קדוש ויפה.
תודה לאיתן אאודה שקירב אלינו את מילות התורה
בקריאתו.
תודה לסיני פסל שריגש אותנו בקריאת 'יזכור'
ובפיוטים.
תודה לכל מי שטרח, ניקה וארגן את בית בורוכוב לפני
ואחרי:
דולב גבאי, אלדד פרץ, אפרת בנאי, יובל מינדל, אורי
אורה, יריב והראל נבון, אשר ארוש, גיל כהן, ניר ורואי לוי, אוהד שפיר, נטלי גזמן, גליה קרפ, אורלי משה, הדר דמרי, גילי בוקובזה וכל
חבורת המתפללים, משפחת אורה, ואורית שהמתיקה לכולנו את פתיחת הצום,
מחילה אם שכחנו מישהו.
תודה להילה מגידוביץ' שנרתמה וסיעה בכל מה שביקשנו
תודה לכל חבורת המתפללים, קטנים וגדולים שלקחו חלק
והשמיעו את קולם בתפילות.
תודה לאשר ארוש ויובל מינדל, שהובילו את התפילות
ברגש ובפתיחת לב.
נייחל ליותר חלקי יום כיפור בחיים שלנו, נייחל ונקווה
שאחינו השבויים, חלקים שלנו, ישבו איתנו בחג עטופים בסוכות שלום.
ענבל ארוש
חזרתי נרגש ממעמד החתימה על
השיוך וסרתי ישר לחלקת הקרקע שלי . . כמו
ג'יימס דין בסרט "ענק", מדדתי
אותה בשעלים גדולים, חגיגיים. כך וכך
לאורכה, כך וכך לרוחבה. המדשאה- אותה
מדשאה, העץ בטווח , אותו עץ פקאן . הרצף בין המדשאה שלי
למדשאה של שכני, בעינו עומד
בממדיו המדידים. ובכ"ז, דבר מה
השתנה. חמישים שנה של שכנות טובה עם הוריו,
כשני עשורים עמו ורעייתו, עמדו
בשיני הזמן. מהיום ואילך, ליחסי השכנות שלנו מהות שונה. מהות המגולמת בחלקה מס' זה
הגובלת בחלקה מס' זה וזה. לשון
אחר, היחסים בינינו נהיו שונים מסתם חברות. ומה יקרה
אם יתגלע סכסוך בינינו, כגון השגת גבול
או כדומה? זכרתי במעומם איזו הלכה
הקובעת דינו של זרם מים המציף נחלתו של חקלאי שכן
המצויה במורד ההר... ולך
תתעמת עם לשון חז"ל . הלכתי אפוא
לרעות בשדות זרים ונזכרתי בפלוני ז'אן
ז'אק רוסו (1712 - 1778 ) . יושב הלה
בשוויץ והוגה במצבו של אדם בחברה. טוב לו לאדם במצב הטבעי של התרבות, הכול חברים ... עד שפלוני מחליט להקים גדר סביב נחלתו.
לא מספיקה גדר, מספיק שלהכעיס, הוא
יתקע כלונסאות, עמוד, יתד (תודה לאל , אצלנו זה מעולם לא קרה ! ) מכאן ואילך, ליחסים בין הדווקאי , לחברתו תהיה מהות שונה ומי יודע אם
לא יהיו מכות וברוגז. אך לא אלמן ישראל, קובע, רוסו לבריות יש
תבונה מספקת בכדי למצוא modus vivendum , יחתמו על
חוזה חברתי ובא לציון גואל (עובדה , העסק
עובד 11 שנה אחרי פטירתו של ז' ז'
רוסו המוני פריז צרו על הבסטיליה , ערפו את המלך ורעייתו
.הקימו רפובליקה על בסיס אותו חוזה חברתי.
חוזר אני לביבר שלנו .
ברפובליקה הקטנה שהקמנו חוקקנו חוקים מחוקים שונים, קראנו להם תקנונים, אורחות
חיים וכמו הגיבור של מולייר שלא ידע
שהוא דובר פרוזה, לא ידענו שאנו
מגשימים הלכה למעשה חוזה חברתי
.
ומעתה, בין שנרצה או לא נרצה
בכעין כוח עליון, עם הבעלות על
נכנסים, אנו נכנסים לעידן חדש של
יחסים בין חברים. אני
מדגיש: חברים ביישוב בעל תכנית ויעוד פוליטיים-חברתיים .
ירצה לוי ,למגינת לבו של שכנו , שמעון , להקים על
מגרשו נניח קרוסלה , קרוסלה מנגנת
בסיבוביה. מי ישפוט בין שמעון ללוי
?
.... למה לחשוד בכשרים? דמיוני
עושה כבר שעות נוספות . עד שארחיב את ביתי
אנצל את פיסת הקרקע לקייטנה לילדים או לבית קפה נחמד
לאנשי ההרחבה ואורחיהם. שמעתי גם שמחפשים
בית חם לחמורים פליטים מעזה...
-
בין שנרצה, בין שלא נרצה ואף אם נצעק
"חי וקיים" , אנו בפתחו
של עידן חדש ביחסים בין החברים. על האמנה החברתית שבנינו בכל שנות קיומנו,
הולידה חוקים של אביונים, של יחפנים, של חולמי חברת מופת של אנשי מעשה ואכן נדרשת לה קומה נוספת .... ולו רק בכדי ששכנתי החביבה
תוכל לחצות – ברשות כמובן - את נחלתי,
לבוא דרך המרפסת ולבקש כמה ביצים וכוס קמח
.....
מומוס (מגרש מס' 196 ) .
מ ו ד ה – א נ י צ ו פ ה
ב ע ר ו ץ 14
פעם, לא הספיקו לי כל שעות היממה למלא את כל המטלות והמחויבות של היום
יום. לעומת זה, היום ארוך כמו הגולה ולפעמים בקושי רב מזדחל אל קצו. הכל יחסי!
אמרו את זה קודם, לפניי, לא משנה. אני גמלאי בשלב מתקדם מינוס ואמרו לי במצב בלתי
הפיך, ואני השלמתי עם הגזרה! לא השכלתי במשך השנים לפתח תחביב שיעסיק אותי שעות
ביממה, אני לא הולך "לגלעד" כי אני נעדר מיומנות ברקמה ואין לי סבלנות
להשחלת חרוזים. ונשאלת השאלה: איך ממלאים את היום, איך אני ממלא את
הימים:
·
קודם, המשפחה! קדוש
ומחוץ לכל משוואה. סעיף לא תמיד פעיל ביום יום.
·
אחר כך בריאות.
המטרה: לשמור על החיים למען אוכל לקיים את הסעיף הראשון שלעיל! סעיף תמיד פעיל
ביום יום, לרוב במובן הנגטיבי. הגוף שלנו מלא איברים חיוניים יותר או חיוניים פחות
ולכולם יש לדאוג, לכל אחד רופא מומחה משלו. היות ואין לקפח אף אחד ולתת פרנסה
לכולם, אני משקיע לא מעט מזמני במשימה החשובה הזאת. לרוב לשמות המומחים אותן
הסיומת כמו למשל קרדיולוג, אונקולוג וכיו"ב. פרוקטולוג לא, תודה!
·
בהמשך, סוציאליזציה
כי הבדידות הורגת. אומרים שהבדידות פוגעת בסעיף השני שלעיל. השנים ופער הגילים עם
האוכלוסיות החדשות שנקלטו לאחרונה, מצמצמים את האפשרויות וההזדמנות לקשר בלתי
אמצעי איתן. אבל אני פוקד מדי יום את ה"פרלמנט" במשק חי. מפגש חשוב עם
החברים משכבר הימים, גם אם לפעמים הוא דומה לגרסה מקומית של תוכנית
"החבובות" החביב. בהמשך, מפגש בהרכב אחר, מצומצם יותר, בארוחת הצהריים
בחדר האוכל, בשולחן דוברי הצרפתית. גם המפגש הזה ידע ימים טובים יותר ומ 12-15
משתתפים, הוא הצטמק ל-4 או 5 שורדים. הדור הולך ופוחת ממש!
·
לעיכוב הופעת
הדמנציה או אלצהיימר, קצת תשחצים וסודוקו.
לתחזוקת התודעה ואף לחיזוקה, קריאת עיתון "הארץ" של יום שישי,
בעיקר שני העמודים הראשונים ושני העמודים האחרונים עם כתבות העומק שבהם. ואת המוסף.
·
לנשמה, כמה יצירות
של מוסיקה קלאסית ביו-טיוב מפרגולזי ועד קרל אורף. ואם אני שם את ידי על ספר טוב,
זה בונוס.
לכאורה, ימים עמוסים. רק שהכל לא מופיע תמיד ביחד לפי הזמנה, ולפעמים
העצלות, העדר החשק והדחיינות גוברים. למזלנו, אלוהים הטוב ברא את הטלוויזיה וגאל
את האנושות מהשעמום. [המעשה שהיה כך היה: באותו בוקר הוא קם ברגל ימין שמח וטוב
לב ונזכר פתאום במחזה עגום שראה ונשאר חרוט בזיכרונו, מחזה שהעיב על מצב רוחו
המרומם: פנסיונרים שתש כוחם מעמל מייגע לאורך שנים, מוּצָאים לפנות ערב על
ידי המטפל שלהם שבא מארצות שמעבר לים, ומונחים על ספסל רעוע במפתן הבית. והם
יושבים בחוסר מעש, שפופים וחרוּשֵי קמטים, בוהים
בעננים בעיניים מצועפות עם חתול, שגם הוא ידע ימים טובים יותר, על הברכיים, ורק
מחכים שהיום יגווע והם יוחזרו אלי יצועם. נכמר ליבו. מה נהיה עם היצור הגאה שיהוה
עצמו ברא בצלמו מחופן עפר והפיח בו רוח חיים? איך הגיעו לאומללות כזו? שאל את
עצמו. התרשלתי. כדי לכפר על מחדליו ובו במקום עם הנמרצות שאנחנו מכירים, הוא ברא
את yes והוא
ברא את HOT,
ואפילו את Free-TV עם
המחיר הקבוע לכל החיים, ובתנופה הוא ברא ערוצים רבים כמו הכוכבים בשמיים וראה כי
טוב! מששת הימים ההם מתחילת הסיפור, היה זה היום המוצלח ביותר. הוא לא נח לאחר
מכן, אלא טפח לעצמו על השכם מרוב סיפוק, ויצא לנבצרות. השמועה שראו אותו באולפני ערוץ 14
הוכחשה. רק רוחו שורה ומרחפת שם תמיד].
אני לא מדמיין איך היו נראים חיי ללא הטלוויזיה. היא חיונית, קודם כל
לשמירה על כושר. לשם כך אני צופה בערוצי הספורט, אומנם במשורה, ולפי העדפות:
תחרויות אתלטיקה, כדורגל אירופאי, תחרויות אופניים, טניס. וכדי לנוח מהמאמץ,
העיסוק העיקרי הינו צפייה בחדשות ובפרשנויות. וידוי: אני סובל מהתמכרות קשה,
וכנראה חשוכת מרפא, לסוג זה של שידורים. הסיבה: דחף עז להבין את המציאות, מה קורה
מחוץ לבועה הנוחה שבה אנחנו חיים, בעיקר מה מתרחש מדי יום בארצנו הקטנה והיחידה,
אך גם בעולם הגדול. בין כל שעות הצפייה, אני מקדיש כשלוש שעות ביום לערוץ 14.
הסטייה המורבידית החלה לפני כ-3 שנים עם כינונה של הממשלה הנוכחית והניסיונות
לשנות את המשטר. בהמשך, מלחמת 7 באוקטובר רק העצימה את המשימה הזאת. הפעם, לא כדי
להבין את המציאות לאשורה, אלא כדי להבין איך רואים את אותה המציאות במשקפיים
אחרים, ימניים. בעיני, המגישים של התוכניות השונות והמשתתפים בפאנלים הם סוכנים
סמויים, או גלויים, של מגמה לשנות את החברה/המדינה ולהפוך אותה לחברה/מדינה
לאומנית-דתית-משיחית. אני אפרט בגוף הכתבה. בסוף התהליך, תיווצר ישות שאני לא בטוח
שלאנשים כמוני יהיה בה מקום. אני, שעתידי מאחוריי, לא חשוב. הילדים שלי יצטרכו
לחיות ולהתייסר במציאות מנוכרת. דאגתי היא לנכדים ולנינה החדשה שלי, שרק עכשיו
נולדה. וזה בכלל לא ממלא את ליבי שמחה.
ערוץ 14. בעזרת ה' יחד ננצח
זהו נוסח הלוגו של הערוץ, שהופיע על המרקע בחלק העליון בצד שמאל החל
מתחילת המלחמה, והוסר רק לאחרונה. אני מתכוון להשתמש בשלושת המרכיבים של הלוגו כדי
לנסות ולהסביר לקוראי הנאמנים מהו הערוץ הזה ומה האג'נדה שהוא מקדם. אני רואה את
עצמי כשליח ציבור, הפועל בהתנדבות, כי אני יודע שלרבים, בין המחויבות השוטפות,
העבודה, גידול הילדים ותרבות הפנאי של כל אחד בנפרד, לא נשאר הרבה זמן להקדיש
לתופעה המהווה בעיניי אבן דרך בעיצוב הנוכחי של החברה הישראלית. בשנות השישים היה
שדרן, מיקי גורדוס, שכונה "קשבנו", שקלט, כנראה בגלים קצרים, שידורים
מחו"ל ושילב בערוץ הרדיו היחידי שכולם שמעו, חדשות וניחוח מהנעשה מחוץ
לגבולות המדינה החלוצית שלנו. אז אני לא מיקי גורדוס, כי אני לא מדווח על היום
יום. בנוסף, אני רחוק מלהתיימר לשרטט תמונה מקיפה על הערוץ, אלא רק להבליט, בעיני,
את עיקרי המסרים שהערוץ מעוניין להעביר, וכל זה עם הראייה הביקורתית מצידי.
בעזרת ה'. ערוץ הבית של נתניהו הראשון!
אורי אורבך השנון, עיתונאי בעל חן ורב כישרונות, בוגר ישיבת הסדר וחייל
קרבי, היה הראשון, למיטב זכרוני, ששבר את תקרת הזכוכית של המיינסטרים הרדיופוני,
ונכנס, דתי וימני, לפורומים שעד אז אנשים עם הרקע שלו לא נכנסו או לא התקבלו. הוא
הבין את כוחה של המדיה ויכולתה לקדם דעות אחרות ולעצב נרטיב אחר. אחרי פריצת הדרך
שלו, הלכו רבים אחריו – קודם ברדיו ואחר כך בטלוויזיה. התקשורת הדתית-ימנית היתה
קיימת בעיתונות, עם לא מעט כותרים, אבל בהמשך הוקמו ערוצי 7 ו-20. אך הם היו
ערוצים סקטוריאליים, עד שב-2021 הוקם ערוץ 14, שהגדיר עצמו כערוץ חדשות ואקטואליה
והצטרף לערוצים ותיקים יותר – 11, 12 ו-13. בערוץ עושים כל יום פרסומת ל"בית
ספר לתקשורת 14", כדי שבעתיד לא יתבלבלו ה"עיתונאים" שיצאו
מביה"ס זה איזה תוכן הוא רצוי ואיזה הוא לא. הם בונים לטווח ארוך.
מיותר לציין שכל השדרנים והשדרניות הם דתיים/דתיות. כך גם רוב המוזמנים
לפאנלים השונים לאורך היום. מדי כשעתיים יש מנחה ואיתו/איתה כחמישה או שישה אנשים,
לרוב קבועים, עם המנחה המסוים, ומנהלים שיח על ענייני דיומא. "בעזרת ה'"
הוא צמד המילים השכיח ביותר, אם כי "הקדוש ברוך הוא" או "היושב
במרומים" גם הם נוכחים. אין בידי קאונטר עם לחצן כדי לספור כל פעם שנאמר
"בעזרת ה'", אבל זה מגיע לעשרות רבות במהלך הראיונות השונים. אותי מקומם
במיוחד "בורא עולם". אני מודע לחשיבות של האגדות והמיתוסים כדי לגבש את
הזהות של העמים השונים, ובכך להתבדל מעמים אחרים. כיצור רציונלי, אני יודע להבחין
בין אגדת עם לבין מדע והיסטוריה. אני גם יודע שבבתי הספר, החל מכיתה ב', יש לילדים
שיעורי תורה ונחשפים לסיפורי הבריאה. אני רק מקווה שבחטיבת הביניים או בתיכון,
במקביל לספר "בראשית", מביאים לידיעתם גישות אחרות ומביאים לידיעתם את
העמודים הראשונים של ספרו של יובל נח הררי "קיצור תולדות האנושות"! אם
לא עושים כך, אני ממליץ להורים למלא את החסר, כך שבעתיד יתייחסו אחרת לצמד המילים
"בורא עולם".
באשר אליי, בשבתי בביתי, בהולכי בדרך, בשוכבי ובקומי, אני לא שוכח לברך
את אלוהים שעשני איש נטול אמונה דתית, אתאיסט, אדם חופשי הסולד מכל פולחן. ככזה,
הצפייה בערוץ 14 מעמידה את המזוכיזם הגלום בי באתגרים חדשים. כשאני שומע תדיר בן
ישיבה אומר שלימוד התורה הוא שמגן על מדינת ישראל, ולא החיילים, זה מרתיח את הדם.
זו אינה אמרה שניתן להתווכח איתה בכלים הגיוניים. זה שייך לאמונה, ולא לרציו. אך
אמרות מהסוג הזה, אם חוזרים עליהן שוב ושוב, סופן שיתקבלו אצל קהלים מסוימים כדבר
אמיתי ומובן מאליו. במעגלי שיח שהתקיימו בערוץ על חוק הגיוס או ההשתמטות, יותר
ויותר נשמעה הדעה שהחוק לא צריך לחול על מי שלומד בישיבה, אלא רק על חרדים שאינם
לומדים. ויש כאלה שתומכים בחוק "לימוד תורה" שפוטר לגמרי בחורי ישיבה
ואברכים מגיוס, ושמים על מישור אחד את שירות הביטחון ולימוד התורה. אתם יודעים שיש
היום כ-170,000 תלמידים בישיבות ובכוללים! כן ירבו ולתפארת מדינת ישראל!
משפט המלך – רוב
משתתפי הפאנלים בערוץ אינם מסתירים את דעותיהם הפוליטיות. רובם תומכי ליכוד עם
נטייה ל"עוצמה יהודית". אבל כולם ביביסטים, ובגדול! מבחר מרגליות שנאמרו
בפאנלים שצפיתי בהם: נתניהו הוא מצביא ומדינאי-על (לא פחות מאלכסנדר מוקדון במישור
הצבאי ומצ'רצ'יל בתחום המדינאות??); הוא עיצב מחדש את המזרח התיכון ואף את העולם
כולו! בכל מהלכי המלחמה המכריעים – הכניסה לרפיח, ציר פילדלפי, חיסול נסראללה,
הרחקת האיום הקיומי על ידי הפצצת המתקנים הגרעיניים באירן – על הכל הוא ניצח והטיל
את מרותו על כל המפקפקים והפחדנים! כל ההחלטות היו שלו, ובזמן המתאים, והן שיביאו
את הניצחון המוחלט. רק על ההחלטות שלא החליט עליהן, כמו איך תסתיים המלחמה, יצירת
שלטון אזרחי חלופי ברצועה, או ארגון הסיוע ההומניטרי כבר בתחילת המלחמה (שְלוּ הדבר היה נעשה,
הוא היה חוסך את הטלת האשמה על ישראל על השמדת עם), אלו הדברים שהם בעוכרינו. ואם
לפעמים נשמע קול חלוש של הסתייגות קלה מהחלטת המנהיג, מיד אומרים שרק הוא רואה את
התמונה כולה, ואל לנו, נמלים קטנות שרק רואות את אבק האירועים, להתיימר לחוות דעה!
שמואל הנביא (שמואל א' פרק ח') כבר הזהיר את עם ישראל, עוד לפני תקופת
בית המקדש הראשון, פן יינתן השלטון בידי מלך. את הבנים שלכם ייקח ויטיל עליכם
מיסים כבדים (בשפת המקור מעשרות). ואכן נתניהו המלך מגשים אחד לאחד את הנבואה.
המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר בטבח בעוטף מתחלקת לשלושה חלקים: שלב הבלימה או הדיפת
הפלישה, שלב שבו נפלו 389 חיילים ואנשי כוחות הביטחון אמיצים שחרפו נפשם. השלב
השני הוא מלחמת הנקמה ומחיקת העלבון על מה שקרה לנו. השלב השלישי, הנוכחי, הוא
מלחמת ברירה שבה נפלו עד עכשיו כ-500 חיילים, 15,000 פצועים ועשרות רבות ששלחו יד
בנפשם. במלחמת שולל אין גיבורים. רק חיים צעירים שנגדעו וקורבנות מיותרים! זהו
מעשה המלך. על המעמסה הכלכלית שתרבוץ על אזרחי ישראל, עוד ישלמו בנינו ונכדינו. גם
זה מעשה המלך!
טראמפיזם – הערוץ לא היה קיים בכהונתו הראשונה של דונלד טראמפ. לעומת זאת, במהלך
שנת 2024, התגייסו השופרות לתמיכה במועמדותו. השתתפו תדיר מארק צל, יו"ר
המפלגה הרפובליקנית בישראל, וקרוליין גליק, שקידמו את טראמפ ולא חסכו שבטם מג'ו
ביידן, עוכר ישראל, שבסך הכל הגיע בשבוע הראשון למלחמה לביקור תמיכה ושלח 2 נושאות
מטוסים לשוט ליד חופי ישראל! כל זה כי נתניהו הוא "תואם טראמפ" או
שטראמפ הוא תואם נתניהו. שניהם נרקיסיסטים באותה מידה. לשניהם מאבקים דומים כנגד
מערכת המשפט ומול השירות הציבורי (דיפ-סטייט). שניהם מקדמים שלטון אוטוקרטי ושניהם
סימנו את האויב: השמאל הליברלי. כשנורה צ'רלי קירק, המשפיען ואיש השמרנים תומכי
טראמפ, הערוץ הוריד את הדגלים לחצי התורן והצהירו על ימי אבל. הממשל בארה"ב,
עוד בטרם הושלמה החקירה, כבר קבע מי האשמים והחל בציד מכשפות כנגד כל מה שמריח
דמוקרטים.
בערוץ לא היססו למתוח קווים מקבילים ולציין שגם כאן הרצח הפוליטי בפתח.
עוזרת לכך הפראנויה של נתניהו והאובססיה על האבטחה שלו ושל משפחתו. והשופרות של
הפאנלים דורשים תגובה הולמת לכל ביטוי ביקורת על התנהלות המנהיג. יש החוששים
ממינויו של דוד זיני לראש השב"כ ויצירת משטרה חשאית דוגמת השטזי, הסקוריטטה
הרומנית או השירותים החשאיים הרוסים. מופרך? לא מופרך? ימים יגידו. טראמפ מנצל את
הסיטואציה, בדומה למשטר הנאצי שניצל את הריגתו של נספח השגרירות בפריז על ידי הרשל
גרינספן או שריפת הרייכסטג, כדי לחולל את ליל הבדולח ולעשות פוגרומים ביהודים
הגרמניים. בערוץ בירכו על המינוי. הרי הוא בשר מבשרם. כבר עכשיו, גם המנחים וגם
הפאנליסטים דורשים שהשב"כ ירפה מנוער הגבעות, ושהמחלקה היהודית תתרכז בטיפול
באנארכיסטים (!), בקפלניסטים, באלה שחוסמים צירי תנועה (אוי, אוי, אוי) ובכלל
במסיתים. מסיתים: אלה שמביעים דעות מנוגדות לאלה של המנהיג. עוד צפויים לנו ימים
יפים...
רייטינג ופרסומות – מובילי הערוץ לא מפסיקים לשבח את עצמם על כך
שגרמו לשינוים מפליגים במפת התקשורת הטלוויזיונית בישראל, עם הופעת ערוץ ימני חסר
תסביכים. האומנם? מדי יום מתפרסם בגוגל סקר על הרייטינג של הערוצים השונים, בהתאם
לשעות של השידורים. ובכן, "הפטריוטים", תוכנית הדגל של הערוץ, בהובלת
ינון מגל, שליש שדרן ושני שלישים מוקיון, מגיעה ביום טוב לכ- 8% צפייה, בעת
שתוכניות מובילות בערוצים 12 או 13 בשעות המקבילות, מגיעות ל-17-18%. במהדורת
החדשות הפערים לא שונים, להיפך. ערוץ 12 מוביל בבטחה עם כפול צופים מערוץ 14. הצלחה
מסחררת!
הפרסום בטלוויזיה הוא עניין מסחרי. השיקול נתון בידי החברות המסחריות.
ערוץ 14, שמודע למשקל הכלכלי של הפרסומות, מנסה בכל כוחו לרתום אליו מפרסמים
נוספים. ואכן, לא מעט חברות המפרסמות בערוצים 12 או 13 מפרסמות גם בערוץ 14. ברם,
לא תראו בערוץ 14 פרסום של רשת "טיב טעם" (לא מספיק למהדרין!) וגם לא
ל"אפרודיטה", הלבשה תחתונה שאינה מתאימה לנשים החסודות העוטות צעיפים
צבעוניים על הראש. לעומת זאת, ניתן לצפות בפרסומת ל"נועם 2" אם רצונכם
לשתות קפה חם בשבת קודש, מבלי לגרום לחילול שבת. עוד פרסומת שלא תראו בערוצים
האחרים הוא של אגודת "אפרת" הנאבקת נגד הפסקת הריון וולונטרי, למען ירבו
בעתיד עוד חיילים לצבא השם, או עוד רחם שבעזרתו נוכל להיות רבים כמו החול על שפת
הים! עוד עניין: מגן דוד אדום הוא חברה ממלכתית לשירותי חירום. הוא מוכר בעולם
כמקביל לצלב האדום ולסהר האדום. בשנים האחרונות קם לו ארגון מתחרה, "איחוד
הצלה" שגם לו מטרות דומות, אך הוא בניהול דתי/חרדי. אני מבין שהוא מתחרה על
תקציבים ממלכתיים ולא ברורות לי כוונותיהם. יש עוד ארגון שהערוץ מקדם –
"רפואה ושמחה", אף הוא דתי/חרדי. המאפיין של שניהם הוא שהם מתמחים
בשנור, המקצוע היהודי העתיק ביותר אחרי הזנות, וקוראים לצופים להכניס את היד עמוק לכיס.
בעיניי, שירותים ממלכתיים אמורים להינתן על ידי הממלכה. לשם כך משלמים מיסים,
והרבה.
הארכתי! לשני המרכיבים האחרים של הלוגו, יחד וננצח, אני אקדיש כתבת המשך
ובמרכזה יהיה מרכיב האחדות, זה שבלעדיו ספק אם המדינה, כפי שמגילת העצמאות חלמה
אותה, תוכל להתקיים. אני לא כתבתי, אבל הדברים מסודרים בראש ואני יודע שמשפט הסיום
יהיה: "זעקי ארץ אהובה"!
יעקב וולפמן
ברכות!
לנעמה גלזר
לגיוס לצה"ל (קצת באיחור)
לתפקיד משמעותי
היום האחרון לרחצה בבריכה קיץ 2025 היה
היום השני של ראש השנה. בישיבת וועד האגודה הוחלט להאריך ב- 4 ימים נוספים הודות
ליתרה המאפשרת זאת בתקציב הוועד.
אלון דגני כתב חרוזים:
יום אחרון לבריכה!
כתם כחול בלב המדבר
כתם ירוק של שפיות
לפני שחוזרים למציאות
תודה לסיגל ודורון ולקיבוץ
נתראה אחרי השיפוץ.
בתשובה סיגל עונה:
תודה על התמיכה והאמון. מי ייתן שנצליח
לשפץ ולהתחדש.
שנה נפלאה לכולנו
ושיחזרו כל החטופים.
יעל לוי כתבה במילים טובות ב'מקומי':
אני רוצה להודות לסיגל על עונת רחצה מוצלחת
מאד, למרות האילוצים (חייבים לשפץ את הבריכה),
הרחצה היתה כייפית מהנה והכל היה פיקס. אפס תקלות.
כל הכבוד לך,
לשנה הבאה
פרוטוקול ועד אגודה מספר 10 17.9.2025
נוכחים: אבישי פינדס – יו"ר, סיגל
שלו, ענת וולפמן בן דוד, אלון בורנשטיין, אתי לוי, גילי מולכו
מוזמנים: אליסיה ליסובייה – מנהלת אגודה
חסרים: ארז ללזרי, הדס פלג, נתי פז
סדר היום:
1 . פרויקטים של ועדת איכות הסביבה והאקלים
– מוזמנת רעיה וולקן
2 . עדכון שוטף
3 . דו"ח תקציב מול ביצוע 1-6/25
4 . עדכון בנושא פרויקט בריכת שחיה
5 . דיון מתווה מתקני ספורט
6 . עדכון תחנת הסעות – אלון
דיון והחלטות (בתמצית)
1 . פעילות ועדת איכות הסביבה:
·
ועדת איכות הסביבה פועלת כבר כמה שנים
וכוללת מספר חברים: רתם גליקי, מיכל רוקח, אריאל גבאי, יורם ענבר, מיכל לב ברג,
רעיה וולקן, עמוס פרייברג, אלדד דקל
·
המיחזורית – מודל ייחודי של הפרדת פסולת
אשר מאפשר לצמצם משמעותית את כמות הפסולת המפונה להטמנה, מה שחוסך בעלויות פינוי
ותפעול. נעשתה הגשה לקול קורא של המשרד לאיכות הסביבה דרך אשכול נגב מערבי הכולל
11 רשויות נוספות, התקבל מענק אשר יאפשר תפעול פיילוט לצמצום פינו פסולת ושימוש
חוזר בחומרים. בהמשך ישנה תכנית להקים מרכז מְחָדֵש וחנות יד שנייה באם יימצא מימון מתאים. כרגע תוכנית
זו טרם אושרה.
-
הוועד מבקש לבדוק מי יישא באחריות לתפעול
המיחזורית במסגרת הקול קורא ולאן יוכנסו כספי המענק. כרגע עדיין לא ידוע. המיחזורית
נמצאת בשטח של האגודה. הנושא ייבדק ע"י תומר רכטמן, אליסיה ואופיר מרידיאן
(רואה חשבון) ובהתאם ייחתם הסכם תפעול.
·
חנות יד שנייה – מודל מוצלח מאד, כרגע צריך
לפנות את החנות לטובת פרויקט בית מורשת ויש למצוא מבנה חלופי לתפעול החנות.
·
גינה קהילתית – הוקם מערך home biogas אשר משמש לבישולים במטבח הגינה ויחד עם משק
חי מצליח לטפל ב- 40% מהפסולת האורגנית של
התושבים, כמו כן בשטח הגינה מתקיימים אירוח פעילויות חינוך וקהילה וקורסים
חיצוניים.
·
יער האקלים – חיבור עם יוזמת "האנרגיה
הטובה" בתרומת קק"ל ונטפים המספקים עצי חורש ותשתיות השקיה. הקיבוץ
מצידו מספק בורות שתילה, תחזוקה ואירוע שתילה קהילתי. היוזמה אושרה ע"י וועד
האגודה בנובמבר 2020 . דרושה השקיה למשך 5 שנים, לאחר מכן העצים אמורים להיות
מוזנים ממי נגר. היער יכלול 100 עצי חורש ארצישראליים ויתפרש על שטח של 2-4 דונם.
-
וועד האגודה מבקש לקבל תחשיב עלויות
משוערות על מנת לבחון אשרור מחדש של הקמת היער. אליסיה תבקש מאריאל הצעת מחיר
למימון שנתי של ההשקיה ותציג אותה בהמשך לאישור האגודה.
·
פרויקט הצללת שטחים ציבוריים – בשטח הקיבוץ
הישן כרגע לא ניתן לבצע תכנון בגלל הפרצלציה ותהליך ההחלטות של הנוי בין בתי
התושבים שטרם הסתיים. לפיכך התכנון הוא לשטחים ציבוריים בעלי תנועה ערה כגון השביל
היורד מאולם הספורט לכיוון ההרחבות. יורם מציע להתחיל ביצוע ולפרוס אותו במהלך 5
שנים. כל פעם יבוצע חלק אחר. יורם מבקש לבדוק האם האגודה תוכל להשתתף במימון
עלויות הביצוע.
הוחלט: כרגע אין באפשרות האגודה לממן
פרויקט כזה מאחר ותקציב הנוי עתיד להצטמצם באופן ניכר לאחר השיוך.
2 . עדכון שוטף
·
הוצג נוהל כניסת עובדים וספקים לקיבוץ מטעם
ועדת ביטחון אשר נוסח בהתייעצות עם עורך דין של האגודה. לאחרונה התקיים אירוע של
חוסר עמידה בנהלים ע"י קבלן הביצוע של שכונת ה- 70 ובוצע חידוד נהלים מול
הגורמים הרלוונטיים.
·
מבנה המנהלות פונה וכרגע משרדי החינוך עברו
לספרייה הישנה. בעתיד ישופץ חלק מהמבנה של שרה כרמל לצורך זה. במסגרת התקציב שאושר
לשיפוץ מבנה המנהלות.
·
שכונת הבנים – לאחרונה היו מספר מקרים של
סכסוכי שכנים. הנושא נמצא בטיפול העובדת הסוציאלית והשיטור הקהילתי, לאחר שהצעת
הגישור התקבלה בסירוב מצד התושבים, הוחלט כי תיקבע פגישה עם דיירי השכונה לקביעת
נהלים וכללי התנהגות בשכונה בהנחיית הגורמים הרלוונטיים במועצה בתקווה לשיתוף
פעולה וכיבוד הנהלים המוסכמים מצד התושבים.
·
צופים – קיים חוב לתנועה אשר נוצר בין
השנים 2021-2023 , לאחר בירורים מול הנהגת הצופים, נמצא כי גובה החוב העומד על
98,000 ₪ . החוב נפרס למשך כמה שנים ויגולם בתשלומים העתידיים לתנועה.
3 . הוצג לחברי האגודה דו"ח תכנון מול
ביצוע לחודשים 1-6 לשנת 2025 תקציב האגודה נמצא ביתרת זכות, צפי לאיפוס היתרה עד
סוף השנה (הוצאות לא ליניאריות)
4 . עדכון בנושא פרויקט הבריכה:
בימים הקרובים תתקיים פגישה עם מספר יועצים
כדי לקבל מהם הצעת מחיר לבדיקת היתכנות להקטנת היקף עלות הפרויקט
שלב ראשון: סומנו מספר מוקדים שככל הנראה
יאפשרו הוזלת הפרויקט.
היועצים יידרשו לספק הצעת מחיר לבחינת
אפשרויות ההוזלה, תחשיב עלות לעדכון תוכניות, התאמת השינויים לתקן ויכולת להגישם
להיתר מול הרשויות.
5 . דיון מתווה מתקני ספורט:
התקבלה מהמועצה בקשה לתת ולשדרג למשמר הנגב
מספר מתקני ספורט בתמורה למסירת אולם הספורט לרשותה לטובת הקמת אולם ייעודי
להתעמלות מכשירים.
הוועד בוחן את ההצעה ובקרוב יביא לאישור
חברי האגודה והקהילה.
6 . תחנת הסעות – אלון בורנשטיין נפגש עם
דוד פרייברג ואיל גזית על מנת לקבל את התוכנית הנוכחית להקמת תחנת הסעות ליד שכונת
ה- 70 ושיפוץ תחנת ההסעות הנוכחית ליד חדר האוכל.
הוחלט: יוקם צוות ייעודי אשר יבחן את החלופות
ויגבש המלצה להמשך.
7 . עלתה בקשה מן הציבור לפתוח את הבריכה
ל- 4 ימי פעילות נוספים, לאחר בחינת התקציב נמצא כי ברשות האגודה ישנן יתרות
מספיקות לעלויות התפעול המבוקשות.
הוחלט: חברי הוועד החליטו על פי רוב על פתיחת
הבריכה עד סוף חג ראש השנה.
אבישי פינדס מבקש להירשם בדעת מיעוט כנגד
ההחלטה.
8 . מועצת תרבות ביקשה מוועד האגודה להקים
צוות ייעודי לתכנון אירועי שנת השמונים לקיבוץ על מנת שיהיה אפשר להיערך מבחינה
תקציבית.
הוחלט: אליסיה תוציא קול קורא להקמת הצוות
דוד פיין – אביו של סמי פיין ז"ל ( 15.2.1899 –
20.10.1969 )
יוסי אור – חברנו משנת 1970, בנם של חייקה ז"ל ושלום אור בן כיתת
"מעיין" נפל במלחמת יום כיפור ( 23.8.1953 - 9.10.1973 )
רפי אליאסף – בעלה של עמית בונים, אביו של זיו נפל במלחמת יום כיפור 24.6.1946-
19.10.1973
ורד וינר – בתם של עליזה וראובן וינר ז"ל , בת כיתת "דגן" נרצחה
בעת שירותה הצבאי בדרכה הביתה 27.10.1960– 9.10.1979
פרלה שטיקמן – אמו של ישי שטיקמן ז"ל 24.12.1899
– 22.10.1979
אידה אלבוים – אמו של יוסף ארז
ז"ל 25.9.1893 – 18.10.1983
פרלה ויינרב – אמו של פיליפ
כרמי ז"ל 16.9.1899- 20.10.1988
שרה וקסלר – אמו של משה
וקסלר ז"ל 7.1900- 4.10.1990
ישי שטיקמן – חברנו משנת
1955, בעלה של ברט ז"ל, אביהם של אביבה, ינאי, יזהר 28.8.1932 - 19.10.1996
רחל יגב – חברתנו משנת
1948, רעייתו של יוסף יגב ז"ל, אמם של רמי, תמר ז"ל, ארנון 7.2.1925 – 22.10.2001
ישראל קריתי – חברנו משנת 1954
בעלה של שרה ז"ל אביהן של נועה, רוחה ז"ל , צביה ז"ל, אסנת 25.11.1920-
6.10.2013
שרה דור – חברתנו משנת
1954 רעייתו של דוד ז"ל אמם של תהילה, אילן, אבנר, ניצן 31.7.1931 -
22.10.2015
אלכס רוזנבלום – חברנו משנת 1967
בעלה של רותי רוזנבלום, אביהם של נעמה
אלוש, נגה אלון, יוסי, לוטן 26.2.1947 - 31.10.2016
ראובן כהן -
חברנו משנת 1948 בעלה של לאה כהן רון אביהם של חנן כהן ומאיה משולם
23.10.1929 - 24.10.2017
זאב שדה - חברנו משנת 1967 בעלה של אהובה שדה אביה של
ענבל שדה 13.2.1926 – 30.10.2018
צלילה פרץ – חברתנו משנת
1979 בת כיתת "דגן" אמם של אמיר ועודד
אחותו של ירי דגן 3.3.1959 –
21.10.2021
מוטק'ה אילת – חברנו משנת 1949
מקבוצת תל יוסף בן זוגה של עופרה אילן אביה של טליה 2.12.1928 – 22.10.2022
מוני בר אלון – חברנו משנת 1952
בעלה של פאני ז"ל, אביהם של סמדר
מתי 13.5.1932 – 22.10.2023
ססיליה פינסקי – חברתנו משנת
1963 אימם של עמיחי ואלה -
8.2.1938 - 11.10.2024
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה