.: אפריל 2026

מה בעלון

v משה לוי זכרו לברכה: איציק בונים, אוריאל לוי, יעל לוי, שי ויובל כהן

v יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה – תודות – הצוות: משה רוחם ופנינה גל יעקב

v יום הזיכרון תשפ"ו 2026 – רותי רוזנבלום

v יום הזיכרון תשפ"ו בית לחם הגלילית – איציק בונים

78 78 שנים לעצמאות המדינה- טקס משיאי המשואות

v איך מסכמים אירוע של פעם ב- 78 שנה...

v בנותינו ובנינו המשרתים בצה"ל

v יום הילד והילדה 2026 תודות הצוות

v "סיפורים מן התיבות" מיזם אירוח וסיור במשמר הנגב

v ריאיון עם דינה, מנהלת בית גיל-עד במשמר הנגב – ראיינה: תרצה פלח עורכת מגזין "עט-בינה"

v ברכות לאיריס וארי גרינפילד להולדת הבת רותם

v ברכות לטליה ואלון סמדג'ה להולדת הנכדה ולמשה עמר להולדת הנינה

v ברכות למאיה ואהרון חיים להולדת הנכדה יובל

v ברכות למירי ודוד רובינשטיין להולדת הנכד בן לדנה ואיתן

v שלום אור בן 100 !!!

v פרוטוקול מועצת חינוך ב- 19.4.2026

v ברכות לשוהם מגידוביץ' לגיוס לצה"ל

v ברכות לברול זלצמן לנישואי הנכדה בר עב"ל עומר

v ל"ג בעומר בפאב הישן

תמונת השער: במת טקס ערב העצמאות

משה לוי 25.10.1934 – 24.4.2026

משה לוי – איש השורה שלא עמד בה.

האיש הדעתן, האיש הידען.

משמר הנגב כ"ד בעמר תשפ"ו

לזכרו ולכבודו של חברנו משה לוי

בעלון, לפני עשורים רבים הוא כותב: " יש ביטוי לאיבוד אידיאלים אצל שכבת הוותיקים יותר. אך יש ניצנים של הדור הצעיר לחידוש האידיאלים שהקימו את המדינה. אז לא צריך לאבד תקווה, יהיה טוב".

משה נולד בננסי שבדרום צרפת ב- 1934, אביו שלום לוי שגדל בארץ, נסע ללימודים בצרפת שם הכיר את אשתו שרה. הם עלו לארץ אך חזרו לצרפת בעקבות מאורעות תרצ"ו. סבא שלום התגייס לצבא הצרפתי ובעת המלחמה (מלחמת העולם השנייה), מוצא למשפחתו מקום מסתור בחווה מבודדת בדרום צרפת בה המשפחה מסתתרת ועוברת את תקופת המלחמה.

לימים, הצטרפו ההורים למשמר הנגב כשהם בונים כאן את ביתם בשיטת האיזורסט, בשכונה שלרגלי בריכת השחייה.

בגיל 18 בשנת 1952, משה עולה למשמר הנגב עם חברים נוספים (נתן וולצ'ק וברול זלצמן). הוא מתגייס לנח"ל (למעשה, הוא הבן הראשון שמתגייס, כל קודמיו היו פלמ"חניקים) משתחרר ומיד לאחר השחרור, גויס ל"מבצע קדש".

בעקבותיו מצטרפת למשמר הנגב אחותו חביבה ז"ל שמקימה בית עם יעקב פוזננסקי.

משה היה הרפתקן. על אחת מההרפתקאות , הטיול לסיני הוא כותב ב- 1956 : "החלטנו חבורה של חברי קיבוץ, לנסוע לסיני. נסענו בטרמפים מוזרים כמו משאית שהובילה שבויים, או רכב שהוביל תחמושת ודלק. הגענו לשארם א-שייך, בדרך ראינו שיירות כלי תחבורה וטנקים פגועים ושרופים. את הדרך חזרה עשינו בטרמפ באמצעות מטוס דקוטה של הצנחנים שהוטס בידי הטייסת הראשונה בצה"ל. כשעברנו מעל משמר הנגב, זרקנו בקבוק עם פתק המודיע שאנו אמורים לחזור".

שנים עבד בגד"ש ובמטעים. ניהל את גיוסי החברים והכיתות. כמו כן, היה שותף לניהול מיון הפרי בסככה שליד מכון התערובת.

משה התחתן עם ססיליה ונולדו עמיחי ואלה.

משה עבד שנים רבות בבית האריזה לפרחים וצבעונים בבני שמעון ונסע מספר פעמים לתערוכות באמסטרדם. ייתכן והוא היה מראשוני היזמים בקיבוץ של פעם.

את חיבתו לצילום הפך לעסק/תחביב, תמונות רבות שצילם מעטרות פינות המקום ודמויותיו.

משה היה פדנט ביטוי לכך נמצא בעבודתו הדייקנית בפאמא ובעבודות הנגרייה.

שילוב קטלני של דעתנות, גאווה ונקמה הביאה כותב שורות אלה לסצנה שהיתה זוכה לרייטינג גבוה בערוצי הטלוויזיה היום. בעת הזו הייתי מזכיר הקיבוץ, משה פוטר מעבודתו בנגרייה, זמן קצר לפני כן. זלמן מילר ז"ל שהחליף את משה, יצא לחופשה וזאת בעת שאחד מחברינו הלך לעולמו.

פניתי למשה שיסייע בבניית הארון, אבל הוא בשבועתו נשבע שכף רגלו לא תדרוך בנגרייה. הפשרה שהועלתה – גיסנו את מתי בר-אלון שהיה עם ידע מועט בנגרות. משה עמד בפתח הנגרייה, הסביר למתי היכן מוחבא המפתח למגירה שבה השרטוטים וההוראות לבניית ארון קבורה. וכך נבנה הארון. בהדרכתו המילולית של משה.

את יעל שלמדה באולפן, הכיר משה בשנות ה- 80 המוקדמות.

נולד בנם אוריאל.

יעל ומשה אהבו הרפתקאות וטיולים.

כיצד נולדה יזמות הקקטוסים של משה – איני יודע.

אהבתו לצמחים אלו שילבה גננות ומשתלה. הוא עסק ביבוא ויצוא שתילים מכל מקום אפשרי על פני כדור הארץ. משה ניחן בידענות שבאה לידי ביטוי במאמרים ובהתכתבויות.

יעל, עמיחי, אלה, אוריאל ומשפחותיכם – זכרוהו לטובה כמות שהוא כי כך היה וכך רצה.

שלום איש דעתן ידען.

אולי עכשיו איש שורה שיעמוד בה.

איציק בונים

פרידה מאבא

אבא, רציתי לומר לך כמה מילים לפרידה, ולספר לחבר'ה מי היית.

סיפור חייך הוא כמעט סיפורה של המאה האחרונה כולה.

נולדת לעולם אחר, בו לא היו מסכים, ולא היה השפע של ימינו. בעולם בו גדולת אנשים התחממו מהמדורה, דיברו פנים אל פנים, אכלו מה שיש.

כשהיית בגיל של בנותיי כבר הספקת כבר לעבור חמישה בתים, באזורים שונים, ואפילו בארצות שונות, ותחת משטרים שונים.

היית איש של ניגודים וחיבורים, בנם של שלום, צבר מזיכרון יעקב, ושרה הפולניה. שני ההורים שלך יחד דיברו 6 שפות שונות, וגם אצלך התערבבו צרפתית, יידיש ועברית. הספקת לגור בארץ כתינוק, לעבור את מאורעות תרצ"ו, לחזור לצרפת עם הוריך, לעבור שם את מלחמת העולם השנייה. אביך היה חייל בצבא מתפרק. אחרי זה התחבאתם בחווה קטנה עם הוריך ואחותך הקטנה חביבה, בלב יער בדרום צרפת.

אחרי שהמלחמה נגמרה והיה קצת שקט ניסית לברוח מהבית כדי לעלות לארץ, היית רק בן 16. וזה לא הצליח לך. תמיד סיפרת בגאווה שהמשטרה עצרה אותך והחזירה אותך להורים. נאלצת להמתין עוד שנתיים, ולשבות רעב במשך שבוע, כדי לעלות לארץ והצטרף לקיבוץ. זה מה שרצית. קיבוץ בנגב.

כשסיפרת לנו על הימים ההם, התקופה האיומה ביותר באירופה, במיוחד ליהודים, בשבילך זה תמיד הצטייר רק כחלק מהרפתקאות הילדות.

זכית לראות את מדינת ישראל נוצרת יש מעין.

זכית להקים יישוב יפה ומשגשג בלב המדבר. תמיד התגאתה שאת הקיבוץ הזה בנית עם חבריך במו ידיכם. רק לפני שבוע, בבית החולים הסיעודי, כשאמרתי לך שתשתקם לאט לאט, וגם את רומא לא בנו ביום אחד, אמרת: "גם את משמר הנגב".

כשהגעת לכאן היה פה בעיקר חול ואבק. אוהלים וצריפים מעץ. סיפרת לי פעם שאת הלילה הראשון העברת באוהל חורק, כשבחוץ סופת אבק, ולא ישנת כל הלילה מחשש שהאוהל לא יחזיק מעמד.

עברו השנים ואת האוהלים והצריפים החליפו בתים מבטון, האדמה הקרחת נצבעה בירוק, פרחים ילדים וציפורים מילאו את הקיבוץ הגדול והמצליח. הרבה אנשים טובים חיו פה לצידך, וזה אולי ההצלחה הכי גדולה.

בשירות הסדיר, מחזור ב' של הנח"ל, אחזת במקלע MG הבלגי, בשבטה וקציעות, עמדת על המשמר מול חדירות בגבול מצרים. סיפורי הגבורה שלך תמיד היו מהולים בצער על חיי אדם, כמו המארב שבו נאלצת להרוג חיילים סודאנים וכלב. היית מספר לנו: "לא ידענו מה לעשות, היו להם כלבים, לא לימדו אותנו אף פעם איך להתמודד עם כלבים".

בקיבוץ היית איש עמל בכל רמ"ח איבריך, עובד, יוצר, ומנהל – הכול יחד. זה היה כל העניין מבחינתך. לא להיות המנהל של העובדים שאבא שלך שכר בסדנא שהקים בנאנסי, אחרי המלחמה, כפי שהוא ציפה ממך, אלא חבר קיבוץ על כל המשתמע מכך. אני זוכר שהיית תמיד עובד קשה, לעיתים גם בשבתות. בנגרייה, או בפאמא, ותמיד מספר על בית האריזה לפרחים שהקמת במועצה – דבר די מוזר לעשות במדבר.

חקלאי בנשמתך, חובב טבע מושבע, צלם, נגר, הרפתקן, אספן, וגם אהבת לרקוד.

היית סקרן ללא גבול, קראת ספרי עיון אנתרופולוגיים, צפית באלפי סרטים צרפתיים. אהבת הטבע שלך הייתה עצומה:

כמעט לכל הורה יש את השלב הזה שהוא מביא אקווריום קטן ודג זהב לילד שלו כדי שיאכיל אותו כמה ימים עד שימות ויוכלו להמשיך הלאה עם הידיעה שהיה לנו דג והוא מת. אבל אצלך הכול מונע מסקרנות ואהבה והעמקה. אז לא הבאת לי דג זהב, במקום זה הבאת אקווריום ענק ושמנו בו חול ים וצמחי מים, ואבנים יפות, ודגים ממינים שונים: גופים ופלאטים וסייפנים. והם לא מתו כי עשית את זה ברצינות. הם שגשגו והשריצו והיו לנו כל כך הרבה דגים שכבר לא היה ניתן לספור, וחילקתי לילדים אחרים. בשלב מסוים אני זוכר שהיו לנו שני אקווריומים, כמו בחנות, אחד לטורפים והשני לנטרפים. השקעה גדולה מהלב להחזיק את זה לאורך שנים. וכזה אתה...

אבל יותר מכל נמשכת לצמחים. היתה לך את החממה הטרופית עם השרכים, הסחלבים והרבה טחב, היו לך מגוון פרחים, אבל מכל הצמחים דבקת בסופו של דבר בקקטוסים. פיתחת אוסף עצום בהשקעה של אינסוף אנרגיה, מחשבה, למידה, התנסות, טיפוח, וכוחות יצירה. את כל התכונות הטובות שלך השקעת באוסף הקקטוסים.

אני רואה את הפירות המיוחדים שעמיחי מגדל, ונזכר שאתה זה שהלכת ללמוד בוטניקה וחקלאות, וניסית לפרוץ את המסגרות הקיימות ולמכור באמסטרדם פרחים שגדלו בנגב. אני שומע על שיחות הצוות בגן של אלה, עם חומרי עיון ומחקרים חדשניים, ונזכר בספרי העיון שהיית קורא, בסרטים התיעודיים הרבים, בניסיון שלך בכל גיל לחקור וללמוד. אני מוצא את עצמי מצלם טבע בשקיקה, וברור לי מאיפה כל זה הגיע.

ממך אבא.

אלו דברים שהענקת לנו. סודות הקסם של הקיום שלנו.

התשוקה שלך ליהנות מארוחת גורמה לצד היכולת להסתדר עם כל מזון שהוא. היכולת הנדירה שלך להיות אידיאליסט ובו בזמן ליהנות מהחיים, ארוחה טובה שבישלת עם יעל תמיד הייתה חוויה, הייתי מתרגש לקראתה, היו בה שלבים, כל אחד מהם מענג את החושים. איך ממטבח כזה קטן הוצאת כאלה מנות גדולות.

הרצון להגיע לכל פינה בעולם. לחוות את העולם באופן בלתי מתווך, כמו שהוא. לשאול תמיד על כל דבר מהו, מה עומד מאחריו, איך הוא נוצר, מי ייצר אותו. הנכונות שלך להתנסות בדברים חדשים, לשוטט בפייסבוק ולמצוא שם את הדברים שאתה אוהב. התשוקות שלך. ההשתוקקות התמידית לחיות. לחיות עוד. לחיות כמה שיותר. לפלרטט עם החיים. כך עשית יותר מ-90 שנים. לימדת אותנו כל כך הרבה. כמו שיעור שאינו נגמר, לנו ילדיך, ולכל הסובבים אותך.

אני רוצה להודות לך על כל זה. תודה על השותפות עם אמא, על הטיולים שעשית לכרם ויסמין בקולנועית, ההרפתקאות שיצאנו אליהן פה בסביבה וגם בכל העולם. הסקרנות האינסופית שנטעת בי לטבע, לפוליטיקה עולמית, לאנתרופולוגיה. אני אוהב אותך, מעריך מאוד את המסע הארוך של חייך, ושמח שזכיתי בך. לימדת אותי המון.

אוריאל לוי

משה,

איך מסכמים 45 שנים ביחד? כולם הסתכלו עלי בעין עקום כי ההבדל בגיל היה משמעותי, אבל הסתדרנו יפה .

אני מודה לך מאד על כל הנסיעות לחו"ל, על העזרה שלך, על זה שתמיד היית כאן בשבילי, שתמיד סמכת עלי, שמעולם לא בקשת דין וחשבון ממני.

כששואלים אותי אם קשה לי , אני עונה שנתת לי חודש להתרגל לחיות לבד...

אתגעגע תמיד. אני אהבתי אותך כל כך ואני יודעת שזה היה הדדי.

יעל

שי ויובל כהן

סבאל'ה אהוב שלנו ,

כמה מוזר לעמוד כאן ולהספיד אדם כל כך מלא חיים כמוך. יש לנו הנכדים כל כך הרבה זיכרונות מתוקים ממך, איך שלקחת אותנו למשק חי והסברת לנו בסבלנות על כל החיות, הטורנירים הבלתי נגמרים של הרמי קוב ששיחקנו יחד , הנסיעות איתך ברחבי הקיבוץ על הקלנועית שעכשיו אפשר להודות שהיו קצת מפחידות, איך שהתגאית בנו שהצלחנו בפטאנק וכמה היה חשוב לך לאחד ולחבר את המשפחה בארוחות המפנקות שלך ובזמן איכות יחד.

חוץ מהסבא המדהים שאתה , אתה גם אישיות מעוררת השראה עבור כולנו. כמה פעמים אני מוצאת את עצמי משוויצה בך לחברים שלי, מספרת שלסבא שלי יש יותר תחומי עניין מלכולנו יחד , שהוא טייל במדינות אקזוטיות ומיוחדות, מצלם , מנגר, מבשל, משחק פטאנק ואיכשהו נשאר לו גם זמן לטפל בשתי חמומות של הקקטוסים הכי מרשימים שיש. אתה הדוגמא הכי טובה לאיך לחיות חיים מלאים ועשירים ואיך הגוף לא מהווה מכשול כשהראש נחוש לספוג את כל מה שיש לחיים להציע.

אנחנו מבטיחים ללמוד ממך ולנצל את החיים עד תום ,ללמוד ולהתפתח כל הזמן ולא לשכוח שהמשפחה היא הדבר הכי חשוב

אנחנו אוהבים אותך בלי סוף ונתגעגע אלייך כל כך , הנכדים❤️

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה

תודות

טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה חב תודה לכל מי שתרמו מזמנן.ם, כישרונותיהם.ן ורצונם.ן הטוב ועל כך נתונה הערכתנו הכנה.

למנחי הטקס- דפנה בירן רוזנברג ואילן רחמני, על הנחיה מקצועית שהוליכה אותנו דרך התכנים ברגישות רבה.

למשתתפות ולמשתתפי הטקס- תודה על קריאה מרגשת (לפי סדר ההקראה בטקס):

רם מגריל- "יזכור"

שמואל רייזמן- "נפגשים באזכרות"

שירן כהן ועמית עוז- "הודעה נמסרה למשפחות"

אורית אורה- "דבר המשפחות השכולות"

אייל חייק ושירן כהן- "גיבור הוא אדם שאינו יכול לעמוד מנגד"

בר עובדיה ומתן פוגל- "שחקי, שחקי" ("אני מאמין")

תאיר אורה- "שיר לאחותי"

הילדה מגידוביץ'- ברכת "שים שלום"

אלעד אלימלך ותמר שנהב- על ביצוע השירים "שום דבר לא יפגע בי", "שושנים עצובות"

ולכן הנשים והאנשים שעשו הכל כדי לאפשר, לעזור ולגרום לזה לקרות:

הילה מגידוביץ'- על הניצוח של הכל

נעמה רוזנבלום אלוש- על סיוע וליווי

מאשה גזמן- על עיצוב פינת ההנצחה

אבישי פינדס- על ליווי ואפשור האירוע בין חירום לשגרה

רועי גלעד- על אישור והסדרי אבטחה של כיתת הכוננות

אלון דגני- על עריכת סרטון נופלי משמר הנגב

צוות ההגברה- ארנון יגב וכל החבורה הצעירה: עומר יסעור, נווה מזור, תומר אלוש ומעיין אלמוג- על עזרה בהפעלה של הכול בסבלנות ובנועם

הנערים- טאו לוי, רתם פינדס, נועם גזמן, יובל גושן, יהלי וינר כהן- על עזרה ביום הטקס בכל מה שצריך

מקימי הבמה ועיצובה- המתנדבות והמתנדבים כולם

יניב כהן- חשמל

מעיין עוז- על עיצוב ההזמנה

מרגלית זלצמן- על עזרה עם התמונות

צוות הכלבולית- על עזרה בהזמנת הפרחים

לקהילה היקרה- ילדים, נוער ומבוגרים- שכיבדתם אותנו בהשתתפותכם והתרגשתן.ם איתנו.

תודתנו מעומק הלב לכולכם.

מצוות הטקס

משה רוחם ופנינה גל יעקב.

יום הזיכרון תשפ"ו 2026

בטקס בבית העלמין

עוד שנה של מלחמה שלא נגמרת,

והפעם אולי שנה קצת אחרת.

שנה שבה העם אמר את דברו

בהפגנות ובעצרות בראשי חוצות.

אך זו גם השנה שבה

החטופים שבו לבתיהם,

והחללים לקבריהם,

וכך החיים שואפים למסלולם,

כשבצפון המלחמה עדיין בעיצומה,

בין קירות הבתים שנפגעו

תושבי הצפון הספונים במקלטים,

מיואשים, וחשים מנודים.

כשבקרב חברי הממשלה אין התייחסות ואין חמלה.

כמו הסכינו למצב, הנראה בעיניהם מובן מאליו.

וכשהמלחמה הנוכחית פוגשת את מלחמות העבר.

אותה הנחישות, אותו המאבק,

למרות תעתועי הזמן והמרחק.

וכעת בעודנו עומדים ליד קברי יקירינו,

בגבעה הצופה אל ביתנו,

כשסבבינו נעים ענפי העצים ברוח הקלה.

כליטוף של נחמה,

כשאנו מחבקים את זכר יקירנו

שמסרו נפשם למען חרותנו,

כאן במקום שהפך להיות ביתם,

מייחלים שנהיה ראויים לזכרם.

רותי רוזנבלום

אביעד בן חמו מדליק את לפיד הזיכרון

יום הזיכרון תשפ"ו בית לחם הגלילית

לזכר מפקדנו חברנו סרן יוסי בקמן ונופלי בית לחם הגלילית

אני חיל של חי"ר בכ"ד אוקטובר נכנסתי לעיר אמרו שזה יהיה נורא מהיר רק לא נקבו מה המחיר

נ"ג שנים אנו תחנות עירא של סואץ. נ"ג שנים נוע נוע סוף כאן קודקוד והשכם השכם בבוקר יצאנו לדרכנו, יצאנו לדרכנו שקטים ונדהמים, עקבות הסערה היו בכל מקום כמו צללים גדולים כמו עדים אילמים .

וחמישים שנה אחרי כן ב- 7 באוקטובר 2023 שוב הכול סער .

משפחות שכולות, משפחות שקולות תושבי בית לחם הגלילית ואלוני אבא , קהל רב, מכובדי כולכם .

כאן בגבעת הנצח, הצופה אל שדות עמק, לפעמים מוריק לפעמים מצהיב שיבוליו

אני חברי ואתם ,זוכרים, דומעים, מצדיעים, ומחבקים זו תרבותנו. זו דרכנו. לזכור .

ובסואץ של תשל"ג אל תחנות עירא ניתחת אש תופת, תופסים מחסות, יורים אל מקורות האש. הכוח מנותק , מתנהל קרב הישרדות, יש לנו פצועים, יש הרוגים שדרת הפיקוד נפגעה. יוסי שלכם, יוסי שלי, יוסי שלנו יוסי בן דמותו של אליפלט הוא עכשיו המפקד.

'היה לי נער מאוהב היה לי נער צלול היה קולו צלולות היו עיניו

הקרב נדם ושוב קרב הוא אל השער אך הילוכו כבד וחתומות פניו'

ויוסי האליפלט הזה מנהל מכוון, מצביא לא שואל מתי, לא מדוע בלי היכן ובלי איך ולמה.

וכשאני חוזר אל ריחות הקרב. אל מוות בעיניים אל דם הנספג במדי חיילים והם יורים והם ירויים והם נפגעים והם צועקים והם חיילים

יצאנו משם בשן ועין, חבולים פגועים מדממים – את הדפ"א של לא לעמוד במשימה

לא לימדונו, שרוטים לעד, שם החלה לחלחל טראומת פוסט החיים שלנו

ובשעת קרב אל מול אש מזנקת הוא זחל כך ישר אל האש

בתוך סערת רעשי השנים האחרונות. מצאתי לאחרונה בשיח תרבות השערות מעניינות. אליפלט מהשיר נוהג כפי שנוהג מפני שהוא אוטיסט ובפוסט טראומה.

וכך גם כן הנער מהשיר כשהקרב נדם הילוכו כבד וחתומות פניו

והאיש מרעים אף הוא האיש הזונק הוא האיש היורה הוא האיש !

ועכשיו גם לו יהיה פוסט לדבר בו .

"הכבש הלבן אמר לזאב בני אדם פועים ולבי כואב הם יגיעו שם לידי קרבות כידון

בפגישה הבאה בינינו העניין יידון"

אזעקת התראה .די להרתעה, שוב הותר לפרסום.

מסואץ שבנו כבויים, שבנו עצובים, שבנו גאים. והמשכנו במשימות שנכפו עלינו, בהבנה, בהסכמה ובגאון.

וכאן בבית לחם, חברים טובים רבים- עטפתם אותנו בחום, חיבקתם אותנו, הקלתם על תעוקות התמיד שלנו.

משפחת בקמן אתם ומשפחתכם אימצתם אותנו את יומננו, סיפורנו ואת משא הגורל שעל כתפנו . אנחנו כאן בגללנו ובשבילנו ועבורכם.

וכשחשבנו שראינו הכול חשבנו שספגנו הכול .והנה אחרי יובל קהילותינו בנינו נכדינו הם החזית .

במקום דשא, שדה, פרדס, ובעלי חיים הם יורים וחבריהם ירויים הם אנשים נשים וטף ובתיהם נשרפים

יוסי, אתה וחבריך הנופלים- האם אתה שומע? האם אתה יודע? כי לא שקטה הארץ.

וכשהעמק לא שלו. ואדמת הטרשים נסדקה. האם אנו ראויים ?

יום עצבות לנו , ימי עצבות לנו

"וכתתו חרב למזמרה ומזמרה לחרב וחוזר חלילה ושוב בלי הרף

אולי מכתותים הרבה ברזל הריב בעולם יכלה?

האם שכחנו קרב אחד יותר מדי, ומלחמה שאף פעם לא די לה?

דומע , מחבק, מצדיע לכולכם אחר כך זרחה השמש על אחינו הנחים

יום הזיכרון ד' באייר תשפ"ו

איציק בונים

78 שנים

עצמאות למדינה

משיאי המשואות בטקס ערב יום העצמאות ה- 78 למדינה

משואה ראשונה:

"ברול זלצמן ורוחמה טל – משיאים משואה זו לכבוד שדרת החינוך המפוארת של משמר הנגב, אשר החלה עם הקמת הקיבוץ לפני 80 שנה. בראשית ימיו שימשו בתי הילדים הן עבור לינה והן עבור למידה. בית הספר היה בקיבוץ עם מורות ומורים בעיקר מתוך הקיבוץ. לכבוד כל אלה – משואה זו ולתפארת מדינת ישראל."

ברול – מוותיקי היישוב, מורה למתימטיקה ולפיזיקה, לימד בקיבוץ, בחו"ל ובאופקים עד לפני שש שנים. סה"כ 62 שנות הוראה! ברול נחשב לאחד המורים הוותיקים בארץ!

רוחמה – מחנכת ומורה לעברית ולספרות ב'אשל הנשיא' הגיעה לקיבוץ לפני 12 שנים.

משואה שנייה:

ענת כהן הררו ועדי רייף – משיאות משואה זו לכבוד העשייה הבלתי פוסקת למען ילדי משמר הנגב במסגרת החינוך החברתי. אנו גאות לקלוט מדי יום ביומו בחיוך רחב ובלב אוהב את ילדי הקיבוץ, ולאפשר לכל ילדה וילד מרחב של הזדמנויות. ולתפארת מדינת ישראל.

ענת – מדריכה ותיקה בחינוך החברתי, מובילה באהבה את ילדי כיתה א' במר"חב 'עופרים'

עדי – מדריכה מובילה במר"חב 'איילים' כבר שלוש שנים.

משואה שלישית:

יעל רסה ודורית דמרי – משיאות משואה זו לכבודם של אנשי החינוך וההוראה מקרב קהילת משמר הנגב בעבר ובהווה, אשר הנחילו ועודם מנחילים ערכי כבוד ואהבה לזולת. ולתפארת מדינת ישראל.

יעל – מורה לאנגלית ומחנכת ב'אשל הנשיא' מזה שנים רבות.

דורית – מורה לחינוך גופני ומובילת בריאות בבית ספר 'ניצני הנגב', מדריכת מורים במכללת קיי, הגיעה עם משפחתה לקיבוץ לפני 16 שנים.

משואה רביעית:

עמית שפיצר וריקי מזרחי – משיאים משואה זו לכבודם של אנשי ההדרכה במסגרות הנעורים בקיבוץ – מרכזון צעיר ומרכזון בוגר – האמונים על טיפוח והעצמת הנוער הנפלא של משמר הנגב, דור העתיד של קהילתנו ושגרירי הקיבוץ בארץ ובעולם. אנחנו אוהבים אתכם! ולתפארת מדינת ישראל.

עמית – מדריך נוער מוביל, השתלב לפני כשנתיים בהדרכה בקיבוץ. הן במר"חבים והן במרכזונים.

ריקי – השתלבה בהדרכת הילדים והנוער בקיבוץ ומדריכה כיום את המרכזון הבוגר. ואיתם גם – טאו ומיקה היקרים

משואה חמישית:

לינה פרנס ושוהם כהן פרץ – משיאות משואה זו לכבוד המטפלות והמטפלים בבריאות הגוף והנפש בקהילת משמר הנגב, הנושאים על כתפיהם שליחות של ריפוי, תקווה ואמונה באדם; ולכבוד המטופלים – הן מקרב האזרחים והן מכוחות הביטחון – המתמודדים באומץ לב עם תהליכי ריפוי והתחדשות. ולתפארת מדינת ישראל.

לינה – פסיכולוגית חינוכית, מנהלת מרכז הדספייס באר שבע, חברה וותיקה במועצת החינוך.

שוהם – קצינת בריאות הנפש בשירות קבע בצה"ל

משואה שישית:

מרגלית זלצמן ויורם ענבר - משיאים משואה זו לכבוד שימור המורשת המפוארת של משמר הנגב. תיעוד, הנצחה ושימור היסטוריה של שמונים שנה – הם אתגר מתמשך ומורכב, שבו נפגשים אנשים, חפצים ומקומות. משואה זו גם לכבודם של מקימי הקיבוץ, סוללי הדרך והחלוצים – מקימי 11 הנקודות בנגב. ולתפארת מדינת ישראל.

מרגלית – עושה היסטוריה ומביאה את הסיפור של כולנו בעריכת העלון מזה שנים רבות.

יורם – ייסד יחד עם אלון דגני את 'העמותה לשימור מורשת משמר הנגב' ואת בית המורשת, ופעל להקמת שביל החושים הסמוך לבית בורוכוב, חורשה לזכר נופלי השביעי באוקטובר ושיקומה של הגבעה הראשונה.

משואה שביעית:

דנה רפפורט וליעד דרור - משיאות משואה זו לכבודן של הנשים והגברים העומדים בחזית העורף, בשגרה ובחירום. ולכבוד העורף החזק של כולנו, הנדרש לתעצומות נפש וחוסן איתן, ביתר שאת בשנים האחרונות. אנו מצדיעות לכן ולכם. ולתפארת מדינת ישראל.

דנה – מנהלת מחלקת גיוס משאבים באוניברסיטת בן גוריון. נשואה לנמרוד, שנמצא כבר בסבב המילואים השישי שלו ושירת מאז השביעי באוקטובר מעל 400 ימי מילואים! לדנה ונמרוד ארבעה ילדים.

ליעד – מחנכת כיתה י' ומורה למתימטיקה במבואות הנגב, אחראית על חוגי הילדים בקיבוץ, נהגת אמבולנס וחברה בצוות הרפואה בחירום בקיבוץ. נשואה לגדי- תא"ל בקבע ולהם ארבעה ילדים.

משואה שמינית

יניב כהן ואריאל פרידמן – משיאים משואה זו לכבוד הבית שלנו – קיבוץ משמר הנבג. לכבוד הקהילה הפורחת, החברות והחברים, הצעירים והוותיקים. ביתי משמר הנגב – אמרתי את הכול! ולתפארת מדינת ישראל.

יניב – חשמלאי הקיבוץ. משרת בנועם ובחיוך את כלל אנשי הקיבוץ בכל מזג אוויר ובכל שעה, מחזיר את האור ומפיץ אור בעצמו.

אריאל – מוביל את ענף הנוי, הענף הכי צומח בקיבוץ, מטפח את הנראות ועושה שיהיה לכולנו נעים הרבה יותר.

משואה תשיעית:

עומרי ברסלר גונן ועידן גלקר – משיאים משואה זו לכל הנושאים בדמם, בגופם ונפשם את נטל מלחמות ישראל. למען צבא חזק ומאוחד, לזכר חללי צה"ל, לרפואתם ולשיקומם של הפצועים, לשובם הביתה בשלום של כל חיילינו – בים, באוויר וביבשה. ולתפארת מדינת ישראל.

עומרי ועידן – שניהם בני אותו מחזור בקיבוץ, בוגרי כיתת 'פטל', משרתים בחיל האוויר.

איך מסכמים אירוע של פעם ב- 78 שנה..

במילה אחת – תודה.

ובעוד כמה מילים...

תודה לכל השותפים שנרתמו להצלחת הערב החגיגי שלנו?

תודה לכם:

תפאורה ומיתוג:

אנבלה פלדפבר גפן, ליטל רחמני צבי-רן, נאווה ברג בלובשטיין.

תליית הדגלים: בני גומפל, יעל לוי, וויואן חזן, אסתר גולן, יניב בלושטיין, חן גומפל, גל כהן

רתם גליקי : מרכזת סרטוני החיילים

במה, תפעול ולוגיסטיקה:

עמוס פרייברג, בני גומפל, שימי ברבי, אבישי אילוז, גיל פוגל, טאו לוי, איתמר ערן, שלומי כהן, רונן פרייברג, מאור סדון

בלונים לאירוע: תרומה של יניב פייביש

החגיגה במועדון:

שרון ארמה, סיגל שלו

הרקדה:

אורפז אורן, אסתר גולן

קטעי וידאו וצילום האירוע: אלון דגני

הגברה ותאורה: ארנון יגב יחד עם צוות הקול עובר חביבי: עומר יסעור, תומר אלוש, נווה מזור, מעין אלמוג

תאורת רחבה ותליית דגל על מגדל המים: בני גומפל

חשמל: יניב כהן

נוי: אריאל פרידמן

תרבות משמר הנגב: הילה מגידוביץ'

תודה למנחים של הערב: אריאלה גליקי ושמואל רייזמן

לקריינים: דן גרשון ונכדתו ערבה יחזקאל

לשותפים למצעד הדגלים של ילדי משמר הנגב בשיתוף המר"חבים: אילן גוטקין- מנהל החינוך החברתי וצוות מדריכות המר"חבים – שיר, ענת, נעמה, גאיה, עדי, קרן, אליה

וילדי משמר הנגב שזרמו עם המסורת החדשה שהתחילה השנה ובתקווה שתמשיך...

לרקדניות והרקדנים המהממות והמהממים מכיתות א' -ה' שהוסיפו רגש, צבע, ומגוון מיוחד על הבמה.

ולכל מי שהתנדב להופיע, לשיר, לרקוד, לנופף, לעזור, לייעץ, להניף, לסחוב, למחוא כף, להתרגש, לעודד ולשמוח יחד עם כל קהילת משמר הנגב הנפלאה!

חג שמח!

צוות החג

אתי ענבר

נועה שמריהו רכטמן

רעות ברג

אייל גרנסיה

רוחמה רותם פרייברג

המנחים: אריאלה גליקי ושמואל רייזמן

מצעד הדגלים ילדי המרח"בים

בנות כהן בהופעה: נעמה, סוף, ניב

בנותינו ובנינו המשרתים בצבא

- הדר אוחיון – קבע

- תאיר אורה – משרתת בצאלים

- אדם אלון – סיירת נח"ל

- ליאור בוקובזה – חיל אוויר בנבטים

- אביעד בן חמו – חיל הנדסה גדוד 607

- גיא ביטון – קצין

- ניר ביטון – צנחנים

- עומרי ברסלר גונן – חיל אוויר

- אלה גבאי – תצפיתנית בגבול עזה

- תמר גבאי – בשריון קרקל בתפקיד טען קשר

- שחר גולדברג – מג"ב דרום

- אריאל גזמן – מודיעין

- נעמה גלזר – חיילת בהכשרת חבצלות

- יובל גלעד – גבעתי

- עידן גלקר – חיל אוויר

- מאיה גרינוולד – קבע

- נועם גרינוולד – מודיעין

- נועם דיסטנג – פיקוד העורף

- מאיה וילק – חובשת קרבית בהנדסה קרבית

- אלה וילקנסקי – חיל תקשוב הגר וינר כהן - קצינה בקבע

- יעל חפץ – מפקדת ביחידת עוקץ

- תם טדגי – חיל תקשוב

- ניצן טל – חייל

- שחר טהר – נח"ל

- נעמה לוצאטו – עוזרת קצינת ת"ש גבעתי

- שוהם מגידוביץ' – קורס מדאגיות – אימון גופני

- אגם מלח – חיל אוויר בהגנה אווירית מערכת חץ

- טוהר מלכה – חיל אוויר

- נועה מלכה – קצינה בחיל האוויר

- הראל נבון – צנחנים

- יהונתן נבון – קורס מכ"ים בהנדסה קרבית

- ראם סבן – תקשוב

- גפן עובדיה – במחווה אלון

- אביב עובדיה – מפקדת בקורס השלמת 12 שנות לימוד

- נועם עמר – סיירת חרוב

- רותם ליכטר פלד – מפקד בקורס כליאת אויב

- עילי פקציארז – שריון

- שחר פרידמן – שריון

- עידו פרייברג – עתודה

- עידן קישינבסקי – קבע

- טל לואיס קפלן – לוחמה אלקטרונית

- אורי קרפ – חייל

- עדי רוזן – מכ"ית מגל

- שקד רוזן – סיירת עורב בנח"ל

- דורון שלו – לוגיסטיקה

- תמר שנהב - קבע

יום הילד והילדה 2026

איזה כייף היה!!!

בראש ובראשונה לצוות המעשייה בהובלתם של שימי ברבי ואופיר גליקי, על תחזוקת התחנות חיזוק הבורג והקפיץ. הכול הכול home made שנעשה בהשקעה ואהבה גדולה. תודה!

תודה לאיציק בונים על תרומת מכונות הצמר גפן והפופקורן ולכולבו על תרומת הקרטיבים. כל שנה אתם פותחים את הלב ולוקחים חלק באירוע.

תודה לצוות ההקמה והפירוק ולכל המתנדבות והמתנדבים שהפעילו את התחנות וחנות היד השנייה.

אלה שנרשמו ואלה שנתנו יד תוך כדי והצטרפו.

תודה למוש ואסקיאל על הכנת הנקניקיות.

לכל אופות והאופים שהכינו מטעמים.

לארנון יגב, מעיין אלמוג, נווה מזור ועומר יסעור על ההגברה.

לאגם מזור שבכישרון ענק, רגישות והרבה אהבה איפרה וקישטה את הילדים.

תודה לצופים על הציוד על הציוד ובמיוחד למעיין חמד בורנשטיין ולמתן פוגל האלוף!

תודה לנערות ולנערים שלקחו חלק ועזרו.

תודה לוועדת תרבות על הרוח הגבית.

תודה למשה עמר על הצילום, החיוך והלב הרחב.

שמחים ומודים על הזכות לשמח את הילדות והילדים שלנו, כי אין כמוהם!!!

תודה!

צוות יום הילד:

שימי ברבי

אלדד דקל

עמוס פרייברג

סנדרה רכטמן

נאווה ברג בלובשטיין

סיפורים מן התיבות

לפני כשנה המועצה האזורית שלנו, מועצת בני שמעון, השיקה קורס ל"אירוח ביתי" ליזמי תיירות מהמועצה. האפשרויות הגלומות ברחבי יישוביה התגלה כבר בקבוצה הראשונה שנרשמה לקורס. איציק בונים הצטרף לקורס ובעקבותיו מציע סיור במשמר הנגב באתרים מרכזיים תחת הכותרת "סיפורים מן התיבות" המתבקשת מהמקום בו פעילותו מסתעפת לעוד אתרים בקיבוץ: בית בורוכוב, הגבעה הראשונה, גבעת המטווח הצופה על רהט והרי יהודה ולאחרונה התווספה עוד נקודת חמד – "המרפסת של רון" שהוקמה על ידי משפחת גושן וידידיו לזכרו, לאחר מותו ללא עת של רון עקב טיפול בלתי הולם של בית החולים יוספטל.

בשבת האחרונה התארחה קבוצה של 15 אנשים שזכתה לסיור באתרים השונים במשמר הנגב וישבו לסעוד במסדרון תאי הדואר ו"מול הדואר" המזמן ארוחה קלה ומהירה.

פוטנציאל התיירות מתממש על ידי היזמות המתפתחת של איציק בונים ששם המותג שלו הוא 'מיציק' הודות למיצי הרימונים והתפוזים שהם בעלי וותק של 6 שנים.

אז בשבת האחרונה הושמעו באוזני קבוצת טיילים "סיפורים מהתיבות" ועוד....

הוקם צוות היגוי לבחינת היתכנות התיור במשמר הנגב. בקרוב יימסרו פרטים.

כל מי שמכיר קבוצות, ארגונים , חברות המעוניינים בסיור מותאם נשמח לשרת.

אירוח במסדרון תיבות הדואר

ריאיון עם דינה, מנהלת בית גיל-עד במשמר הנגב

אחרי למעלה משלוש שנות תפקידה בבית גיל-עד במשמר הנגב נפגשתי לריאיון עם דינה, מנהלת הבית.

ישבתי איתה במשרדה המקושט במַנְדָלָה גדולה יפהפייה התלויה על אחד מקירותיו, מעשה ידי הוותיקים

בליווי המתנדבות סוּ לפידות ודפנה דגן.

דינה, ספרי לנו קצת על עצמך ועל הצוות שאיתך.

אני בת קיבוץ משמר הנגב. לפני כ-4 שנים חזרתי לקיבוץ אחרי שהותי 25 שנים בדרום אפריקה.

אהבתי לאמנות, אנשים וטבע הביאו אותי למקום בו אני היום.

(כשנתיים בניהול בית המלאכה של בית גיל עד ולמעלה משנה כמנהלת הבית כולו).

יחד איתי בצוות: סילביה - יד ימיני בבית המלאכה, נופר- רכזת החוגים, ולצידנו עוזרים המתנדבים.

ספרי לנו על בית גיל עד, מה מטרתו של הבית ומהן הפעילויות המתקיימות בו?

הרעיון הוא הוצאת הוותיקים מביתם למקום בו יוכלו למצוא משמעות, ללמוד, להגשים חלומות

ובעיקר לפגוש אנשים וליצור קשרים חברתיים.

בבית שלנו קיים בית מלאכה בו ניתן לעסוק בנגרות, תפירה, רקמה, סריגה ושלל מלאכות יד אותן אנחנו מייצרים בשיתוף פעולה, ומוכרים בחנות שלנו לקהל הרחב - דבר הנותן לנו משמעות וסיפוק רב בעבודתנו.

בנוסף מתקיימים כל יום בשבוע חוגי התעמלות שונים המותאמים ליכולות האנשים ושומרים על התנועתיות והחיוניות.

אחרי מה שאת מספרת, עדיין נותרה הסטיגמה של מקום לאנשים זקנים שיכולותיהם מצומצמות.

ספרי לנו על השינויים שחלו בבית בתקופה האחרונה.

לאחרונה שינה בית גיל עד פניו, ולשמו נוספה הכותרת "מרכז האפשרויות". כשמו כן הוא !!!

אם עד לא מזמן היתה לבית תדמית חברתית שלילית של זיקנה, הרי שהיום זהו בית המזמין ותיקים צעירים לעשייה עכשווית ומתחדשת ולחשיבה אחרת.

בין האפשרויות השונות מציע המקום חוגים כגון: קרמיקה, מועדון ברידג', נבחרת פטאנק, וגם סדנאות מתחלפות. לדוגמא: כתיבה יצירתית, סדנת AI , תכשיטנות, מוסיקה, כלבנות, וגם הרצאות בנושאים מגוונים.

בנוסף ישנן גם פעילויות המתרחשות מחוץ לבית במרחב הפתוח. שיעורי יוגה על הדשא, הליכה ברחבי הקיבוץ, סדנת בישול בשיתוף הגינה הקהילתית של משמר הנגב - "מהגינה לצלחת", סדנת צילום ועוד.

כוון נוסף המסייע לשבירת הסטיגמה הוא הבנת חשיבות המפגש הבין דורי. בביתנו מתקיימים מפגשים עם ילדי הגנים ו'המרחב' של משמר הנגב, תלמידי "מבואות הנגב", "עדני הנגב" ומכינת "הנגב" היוצרים זרימה טובה בין הוותיקים לצעירים ומביאים איתם משב רוח רענן.

שתפי אותנו בפונקציות החדשות המשמשות בבית גיל עד.

בית גיל עד פתוח ופעיל גם בשעות אחר הצהריים והערב. הבית משמש בשעות הללו כמקום מפגש לקבוצות

ופעילויות שונות: מפגשי המכינה, ישיבות המועצה, סדנאות שונות, ערבי תרבות וחברה, הרצאות מיוחדות, ערבי גבינות ויין ועוד ועוד כיד דמיון הצוות בנוסף לפעילויות בשעות הבוקר.

לסיכום, מהו החזון שלך עבור בית גיל עד - "מרכז האפשרויות" ?

בית גיל עד הוא בית חם ומשמעותי לוותיקים צעירים, מרחב של אפשרויות, צמיחה והתחדשות.

אנו רואים לנגד עינינו קהילה רחבה ומגוונת, שבה כל אדם יכול למצוא את דרכו הייחודית - להתפתח, לצמוח

ולפרוח, לגלות תחומי עניין חדשים ולהעמיק את הקיימים. בית גיל עד מהווה מקום של משמעות, שייכות וחיבור אנושי - מרחב המכבד את ניסיון החיים, את החוכמה ואת העושר הפנימי שמביא עמו גיל התבונה.

אנו שואפים ליצור בית שבו נהנים מהעשייה, מהלמידה ומהמפגש החברתי. מקום שבו כל אחד ואחת ירגישו חלק ממשפחה תומכת, מחבקת ומעצימה.

מוזמנים ליצור קשר עם דינה במס טלפון: 0523780154 לבוא לבקר ולהתרשם מהבית הנפלא שלנו.

ראיינה: תרצח פלח חברת שובל ועורכת מגזין הוותיקים "עט-בינה" בו פורסם לראשונה

ברכות!

לאיריס וארי גרינפילד

להולדת הבת

אחות לבר, אלון וניב

ברכות לכל המשפחה!

ברכות!

לטליה ואלון סמדג'ה

להולדת הנכדה הבכורה גוני

בת לשחר וברק

נינה למשה עמר

ברכות לכל המשפחה!

ברכות!

למאיה ואהרון חיים

להולדת הנכדה הבכורה יובל

בת לנטלי ואור

ברכות לכל המשפחה!

ברכות!

למירי ודוד רובינשטיין

להולדת הנכד

בן לדנה ואיתן

ברכות לכל המשפחה!

שלום אור בן 100 !!!

אתמול 28.4.2026 מלאו לשלום אור 100 שנים. חגגו את האירוע בבית גיל-עד

צילמה: טליה גבאי

פרוטוקול מועצת חינוך

תאריך: יום ראשון, 19.4.2026, משרד של אליסיה.

נוכחים: אופיר כהני (יו"ר), בן עמי זולוקוב, רותי שיינפלד, רתם גליקי, מעיין קרימבה.

מוזמנים קבועים: אופיר בכר (מנהלת גיל הרך), אילן גוטקין (מנהל חינוך חברתי), ארז ללזרי (נציג ועד האגודה).

חסרים: לינה פרנס, ארבל פסל.

על סדר היום:

החזרי תשלומי הורים עבור חודש מרץ
שיתוף פעולה ועקרונות עבודה עם בני שמעון בתחום החינוך

מהלך הדיון:

החזרי תשלומי הורים עבור חודש מרץ

○ בהמשך להודעת ועד האגודה ולפרוטוקול מועצת חינוך מתאריך 29.3.2026, הנושא נמצא כעת בבחינה של הנהלת האגודה.

○ על אף שהמלחמה הסתיימה, טרם פורסם מתווה המדינה בנושא, ובמקביל טרם הושלמה בקרת תקציב שתאפשר קבלת החלטה אחראית באשר לאפשרות של החזר כספי עבור הימים שבהם המערכת הייתה סגורה במהלך חודש מרץ. עם קבלת החלטה, תצא הודעה מסודרת לקהילה.

שיתוף פעולה ועקרונות עבודה עם המועצה אזורית בני שמעון בתחום החינוך

○ בתקופה האחרונה למדנו עד כמה חשוב שיתוף הפעולה והממשק בין מועצה אזורית בני שמעון לקיבוץ בתחום החינוך, ואנחנו רוצים להמשיך לחזק ולדייק אותו.

○ ישנה חשיבות בהגדרת עקרונות עבודה שיתמכו בעשייה החינוכית בשגרה ובחירום, כחלק מהמודל הדו-רובדי שבו פועלת המועצה, שילוב בין הנהגה אזורית הקובעת מדיניות וכיוונים לבין הנהגה מקומית המובילה את היישום בפועל. מתוך כך, התקיים מפגש שעסק בחיזוק השותפות בין המועצה לקיבוץ, בהבהרת ציפיות ותחומי אחריות, ובקידום עבודה משותפת המבוססת על שפה וערכים משותפים, חיבור לשטח ואיזון בין קו אזורי לצרכים המקומיים. במסגרת זו הונחו עקרונות ראשוניים והחל תהליך גיבוש של תמונת עתיד משותפת.

○ בישיבה הבאה צפויים להצטרף נציגי המועצה מאגף החינוך ומאגף היישובים, כחלק מהעמקת השיח וההיערכות למפגש "מטה מול מטה" שיתקיים בחודשים הקרובים.

יום טוב🤍