מה בעלון
v
מירי רובינשטיין זכרה לברכה: נעמי אלון,
אריאל רובינשטיין, רוסליה אחותה
v
צבע וקולות לזכרה של דבורה בן יהודה. דברים
של שי בן יהודה דמרי
v
חוויה של אופיר בכר פרץ ובתה תמר על פן היצירה של דבורה
v
חזר הניגון – מפגש מחזורים לשנת ה- 80
ודברים של זאבי רחמן
v
שירת סבים וסבתות עם נכדים – שיר של עידו
דגני "עושים חיים" לשנת ה- 80
v
פינת ה- 80 על חג ה- 40 של משמר הנגב ו- 11
הנקודות ב"דף הירוק" 21.101986
v
"הזדמנות שנייה" קיבלה הזדמנות
שנייה ראיון לצוות שאלה: מרגלית
v
משפחות חדשות בקיבוץ מסרה: נעמה רוזנבלום אלוש
v
אסיפה ב- 29.7.2026 בנושא: תקנון מתוקן
לקרן סיעוד ובחירת נציגים לקרן מילואים: אירית יגב וזאבי רחמן
v
קלפי ב- 7.8-9.8.2026 בנושא אישור תקנון
קרן סיעוד ובחירת נציגים לקרן מילואים: אירית יגב וזאבי רחמן
v
ברכות לפרנסס צ'רקוף והנרי בסר להולדת הנכד
מתן בן לנעמי ורן
v
פרוטוקול צוות מב"ט (ביטחון ומוגנות)
ב- 26.7.2026 רשמה: אורלי פסל
v
פרוטוקול ועד האגודה מספר 18 ב- 8.7.2026
v
נר זיכרון חודש אוגוסט
v
ועדת צעירים מברכת את נועם עמר לשחרור מצה"ל
v
ראש השנה תשפ"ז – ארוחת ערב וטקס
תמונת השער: תערוכת ציוריה של דבורל'ה בן יהודה בצריף
חדר האוכל. צילם: אלון דגני
מירי רובינשטיין 19.1.1956 – 5.8.2026
מירי, מירי רובינשטיין .
ככה הכרתי אותך תמיד.
מירי רבינוביץ נולדה
ב- 19.1.1956 בעיר רוסריו שבארגנטינה.
היתה הקטנה בין שתי אחיות. לאחר שאבא שלה נפטר ובעקבות
אחותה שכבר היתה בארץ, בשנת 1975 אמא שלה ומירי עולות ארצה.
אחותה היתה אז בניר יצחק לכן הן מחליטות להשתקע בסביבה.
עוברות לגור בבאר שבע.
לאחר כ- 3 שנים שניסתה את מזלה בסביבה וגם בתל אביב,
מירי מגיעה למשמר הנגב.
פה היא מכירה את דוד ומהר מאד הופכים להיות זוג: חתונה
2 ילדים, בית, עקרת בית לתפארת! מי לא טעם את הפלצאלה של מירי?
לאחר הגעתה לקיבוץ, די מהר מירי תעבוד בבתי ילדים כמטפלת. כאשר חנכו את
בית התינוקות (המוכר לכולנו עד היום) מירי היתה שם המטפלת. כ-30
שנה מירי טיפלה בתינוקות של הקיבוץ. הידע והניסיון שלה היו בלתי מעורערים. ידעה
לזהות מחלות או עניינים לפני הרופאים.
הרבה אנשי צוות עבדו איתה לאורך השנים... יותר או פחות
מנוסות, יותר או פחות צעירות. עם כולן ידעה להסתדר.
לאחר שדוד פתח את החנות בנתיבות, מירי נהגה להתלוות
אליו כל יום ועבדה איתו.
מירי אהבה את החיים: מוזיקה, תיאטרון, טיולים,
חו"ל, מסעדות, חברות מהחיים הקודמים ברוסריו.
כל אלו היו חלק מהחיים הנפלאים שהיו לה לפני שחלתה.
ראשון היה הסרטן שהבריאה ממנו. אחר כך הדיכאון. כמו לרובינו ה- 7/10 גם על מירי
השפיע מאד. איבדה חברים ומכרים. משם התחילה ההידרדרות. כבר לא הרגישה בטוחה אפילו
בבית... פחדים... חרדות... גם הבריאות הדרדרה . בשנתיים וחצי האחרונות דוד טיפל בה
במסירות אין סופית.
אריאל ודנה:
זכרו אותה רק בטוב, בצחוק שלה, במוזיקה ובעיקר באוכל הטעים שתמיד דאגה להכין לכם.
היום אנו נפרדים ממך מירי querida . סוף כל סוף הגעת למנוחה שייחלת.
סוף כל סוף כל הסבל שלך נגמר.
מירי יקרה,
מבחינתי תמיד תהי מטפלת התינוקות המיתולוגית של משמר
הנגב.
נוחי על משכבך.
נעמי אלון
אני עומד כאן היום, וקשה לי להאמין שאני
באמת נפרד ממך.
אני מתקשה להבין איך אפשר לסכם חיים שלמים
בכמה דקות. זה בלתי נתפס.
בשנים האחרונות החיים שלך לא היו קלים.
התמודדת עם כאב, עם מחלות, עם פחדים ועם תקופות קשות מאד. ראינו אותך נאבקת בכל
הכוחות שהיו לך, ולפעמים גם כשהכוחות כבר כמעט נגמרו. כאב לנו לראות אותך סובלת
וניסינו לעשות הכול כדי להקל עלייך בתקופה הזאת.
נלחמת וניצחת בגבורה את המחלה בפעם הראשונה
ולצערי היא חזרה שוב.
היה לנו קשה מאד לראות אותך ככה.
אבל היום אני לא רוצה לזכור רק את השנים
האחרונות.
אני רוצה לזכור את האמא שהיית לפני הכול.
את האמא שגידלה אותי ואת דנה, שחינכה אותנו, שדאגה לנו תמיד. את האמא שתמיד רצתה
שיהיה לנו טוב, שלא יחסר כלום, גם אם לא תמיד אמרת את זה במילים. את שגידלת לתפארת
דורות שלמים בקיבוץ בבית התינוקות ובבתי הילדים.
אני רוצה להודות לך. תודה על החיים שנתת
לי, על מה שהקרבת בשביל המשפחה שלנו. הרבה מהדברים שעשית אולי לא נראו מובנים
מאליהם, אבל רק כשמתבגרים מבינים כמה אהבה, כמה ויתורים וכמה נתינה יש בכול יום של
אמא.
אני חושב על הרגעים הקטנים שלנו. על
השיחות, על הארוחות המשפחתיות, על החגים, על הביקורים. איך היית לוקחת אותנו
לסרטים, הצגות, פעילויות, באה למשחקי כדורגל שלי ולתחרויות אתלטיקה כשהייתי ילד.
אלה הזיכרונות שאני רוצה לקחת איתי.
אני יודע שהיית עייפה. אני יודע שסבלת.
ובתוך כל הכאב של הפרידה, יש בי תקווה אחת קטנה – שעכשיו כבר לא כואב לך. שעכשיו
מצאת את השקט שכל כך היה חסר לך.
סליחה על שלעיתים לא הייתי מספיק קרוב,
אולי לא מספיק סבלני ומכיל. הגיע לך יותר.
אמא, אני מבטיח שנמשיך לשמור על אבא,
שנמשיך להיות משפחה. שנמשיך לספר עלייך לנכדים, כדי שהם יכירו אותך וידעו מאיפה הם
באו. את תמיד תהיי חלק מאיתנו.
אני כבר מתגעגע אלייך.
תודה על הכול.
נוחי בשלום אמא.
אני אוהב אותך.
יהי זכרך ברוך.
אריאל
אני לילא (זהו השם שמירי נתנה לי כשהיא
התחילה לדבר ולא הצליחה לבטא רוסליה). אני רוצה לספר על מרים אחותי הקטנה.
כשנולדה, הייתי כל כך שמחה שיהיה לי עם מי
לדבר לפני השינה.
התחלתי לדבר איתה הרבה לפני שהיא דיברה
ואפילו לפני שהבינה אותי.
משהו שאני זוכרת בברור: כשהיינו בנות שש
ותשע, שיחקנו שאנחנו שתי חברות עם שמות אחרים: גלדיס וביאטריס, עכשיו אני מבינה
למה בחרנו את השמות האלה, הן היו מלכות הכיתה של בית הספר היהודי.
מאז שהתחילה ללמוד אני זוכרת שישבתי איתה
המון כדי לעזור לה במקצועות שהייתי טובה בהם. לא הבנתי למה היא לא זוכרת כלום
כשהיא מגיעה למבחן. כעבור שנים, כשהתחלתי לעבוד כמורה לאנגלית בהוראה מתקנת, הבנתי
שהיתה למרים בעיית קשב וריכוז מאד רצינית. בעיית שליוותה אותה כל חייה.
לצערי, מאז שעליתי ארצה ב- 1973 נפרדו
דרכינו ולא רק גיאוגרפית. כשאמא ומרים עלו ארצה ב- 1975 כבר נבנתה חומה שהלכה
וגדלה עם השנים.
פעם אחרונה שפגשתי את מרים היה בינואר
השנה. הזמנתי אותה ואת דוד לחגוג לה יום הולדת 70 אצלנו בבית. הצעתי לה ללכת לשתות
קפה ביחד אחרי הארוחה. כמו כל דבר לאחרונה, היה לה קשה להסכים. "אולי לא אמצא
כיסא שיהיה לי נוח, אולי לא יכינו את הקפה בצורה שאני אוהבת". בסוף המפגש ממש
התפלאתי כשאמרה לי שמאד נהנתה, הקפה היה מאד טעים, המלצר אדיב וגם היה לה נעים
לשוחח איתי. אני בוחרת לזכור אותה ככה, אפילו שהיה רגע נדיר.
עכשיו אני נפרדת מאחותי באופן סופי, אבל,
למעשה, היא נפרדה ממני לפני שנים רבות ולא הצלחתי לחדש את הקשר בינינו.
אני שולחת לה ולמשפחתה חמלה אין סופית, כמו
ששלחתי לה במשך כל השנים של סבל גופני
ונפשי שהיא עברה. לצערי לא יכולתי לעזור לה בשום דבר מעשי.
מילה לדוד: דוד אתה ממש גיבור, תודה על
הטיפול המסור באחותי.
רוסליה
צבעים וקולות לזכרה של דבורה בין יהודה
החלל המאובק של צריף חדר האוכל הישן הפך
בידיהן המוכשרות של דפנה דגן ודינה נל למקום בו קיבלו יצירותיה הצבעוניות של
דבורל'ה את הכבוד וההוקרה .
בערב שבת, 7.8.2026 התלכדו שתי אהבותיה
ומקצועיותה של דבורל'ה בתערוכת ציוריה ושירה מרפרטואר השירים האהובים עליה והדגישו
את אישיותה בלוויית סיפורים של אנשים שפגשו אותה בצמתים שונים. סיפרו עליה: בת
כיתתה וחברתה אורנה (קאוף), אורלי פסל, דקלה גל יסעור, אוולין אלון, יפתח מזור,
איריס סוחמי וסיכמה שי בן יהודה דמרי על משאת נפשה להביא את אמה דבורל'ה לציבור
בציור ובקול.
"היי,
שמי שי, בן יהודה דמרי, הבת הצעירה של אבי
ודבורה בן יהודה. אני גרה כאן בקיבוץ עם בעלי ושלושת ילדי. בשיחות שניהלתי עם אמא
על הסוף, היא בקשה בקשות ברורות מאוד, אחת מהן הייתה שננגן את השיר
"ניגונים" בהלוויה שלה, כן זה היה השיר שלה.
אקריא את הבית הראשון.
"שתלתם ניגונים בי אימי ואבי
ניגונים מזמורים שכוחים
גרעינים גרעינים נשאם לבבי
עתה הם עולים וצומחים
עתה הם שולחים פאורות בדמי
שורשיהם בעורקי שלובים
ניגוניך אבי ושירייך אימי
בדופקי נעורים ושבים"
אמא, נולדת
למשפחת אלון ששירה, תרבות ועברית עשירה ונכונה תמיד היו נוכחים בה.
תמיד הצחיק שאת "הבן יהודה" בכלל
קבלת מבעלך...
חוויות בילדות בקיבוץ, טרגדיה משפחתית
כאשר אחיך נפל במלחמת ששת הימים ושליחות לארגנטינה
עיצבו את ילדותך ונעורייך ונטעו היטב שורשים בבחירת הדרך, הסגנון והשליחות החינוכית.
כפי שקבלת ממשפחתך, גם אנחנו, ילדייך ותלמידייך (שתמיד הרגשנו שווים) קבלנו את הסקרנות והאהבה למילה וללחן. את פיתוח
היצירתיות והמחשבה. בכל מיני שלבים אנחנו נזכרים ומבינים איזה נכס זה.
אמא, תמיד ידעת להחזיק גם וגם, היית אישה
עם נוכחות וכריזמה שיודעת לעשות הכל מהכל בו זמנית ולהיות בכל מקום, "הקיבוץ"
היה מאוד נוכח בבית, כשם שאת היית נוכחת בו.
גם כאשר בחרת במודע להתרחק מהפרונט, לרדת
מהבמה עם הגיטרה ולהתעסק רק באומנות ויצירה המשכת לגעת בלבבות קטנים ולבבותיהם של
ההורים שלהם בסטודיו או בפעילויות במרחבים ובגנים.
תודה שחיכית עד שיגיעו הנכדים שיוכלו
לספוג את ניגונייך.
וחוויה שנכתבה ע"י אופיר בכר – פרץ
ובתה תמר מצידה של "היצירה"
"קצת אחרי שהגעתי לקיבוץ, פגשתי על
השביל ליד הבית עם הוורדים והגיטרה התלויה, אישה מאירת פנים, מחויכת ונמרצת. מלאת
רעיונות ולחן.
אינני זוכרת מה היה לפני ומה אחרי והעבודה
המשותפת בינינו היתה רבה ורחבה. אך התבקשתי להתמקד בחוג וכך אעשה.
בכל יום שלישי יש דבורהל'ה. תמר שלי עולה
במדרגות וכמו בסיפור – מאחורי דלת תמימה למראה נפתח עולם. קטן, צפוף ומלא
מקיר לקיר עולם של ילדים, רעיונות, אומנות
והשראה. ודבורהל'ה עומדת ומקבלת את פניה של תמר בצהלה קלה ובהזמנה לצלול יחד למסע
של שעה. החומר מוגש והידיים הקטנות מתחילות לגשש, לבדוק, לבחון ולהתנסות. דבורל'ה
מנחה אבל לא איך ומה. דבורלה'ה מנחה לגלות
ותמר מגלה דרך היצירה מי היא ומה טמון בתוכה – רעיונות, מחשבות ותפישות
פורצות מן הפנים אל החוץ. דבורל'ה חושבת כמו הילדים והרעיונות שלה הם יצירתיים
וגולמיים ופראיים כמו של ילדים.
במפגש עם דבורל'ה הרגשתי את התפיסה העמוקה
והאמונה החזקה באומנות, בשורשים, בילדים.
אהבתי את דבורל'ה ועדיין אני אוהבת
ומתגעגעת.
ומי שמבין יודע שהחוג שלה היה פסגה של
הגשת חומרים והבנה אמיתית בהגשת חומרים. והתוצר שהיא ייחלה לו ומה שהכי הרשים אותי
הוא לא עם מה יצאו הילדים וכמה זמן זה יישאר, או כמה הוא אסתטי, התוצר הוא פיתוח
היצירתיות, התוצר הוא פיתוח היצירתיות, התוצר הוא ילדה שיוצאת מסוגלת וגאה בעבודה
שלה, כי היא באמת עשתה אותה בעצמה.
תודה דבורל'ה שזכיתי לקשר שהיה לנו. לנצח
אנצור אותו ואותך.
ובפרסום חופשי ב'מקומי'
איציק בונים:
"שירת דבורה" על ערב, כל כך
מכבד ומכובד
תודה ותשואות לאלון דגני שיזם והוביל וניצח על המלאכה
ולכל המשתתפים בפרונט ומאחורי הקלעים
אפרים סוחמי:
בקהילה הקטנה שלנו, כל אחד חשוב, תורם
וטוב לזכור חברים שהיו במרכז חיינו.
תודה לאלון דגני וכל מי שתרם לערב יפה כזה
ויש ערבים שנשארים איתנו
עוד הרבה אחרי.
ערב "שירת דבורה"
היה ערב של מוזיקה, מילים, זיכרונות ואהבה, שהחזיר לרגע את רוחה הייחודית של דבורל'ה.
אורנה קאוף,
אורלי פסל,
אוולין אלון,
אדם בונים,
יפתח מזור,
דקלה יסעור,
איריס פרץ,
נילי שלח לוי,
אופיר בכר,
איציק בונים,
צביקה בלושטיין ,
שחלקו איתנו זיכרונות, סיפורים
ורגעים, והזכירו לנו עד כמה עמוק ורחב היה החותם שהותירה דבורל'ה בלבבות של כל כך הרבה
אנשים.
תודה מעומק הלב למשפחתה של
דבורל'ה, אבי, שי, גיל ונועה, שפתחו בפנינו את הלב ואפשרו לנו להתכנס יחד, להיזכר,
לשיר, לספר ולחוות את מי שהייתה.
בכוחה של המילה, המוזיקה,
והיצירה לחבר בין אנשים,
להצמיח, להאיר ולבנות קהילה.
ההבנה שיצירה אמיתית אינה
מסתיימת כשהיוצר איננו.
היא ממשיכה לחיות באנשים
שנגעו בה,
בקולות ששרים אותה,
בסיפורים שמספרים עליה,
ובקהילה שהיא עזרה ליצור.
ובעיקר —
תודה לך, דבורל'ה.
על כל מה שהענקת לכל אחת
ואחד מאיתנו,
ועל מה שהענקת לכולנו יחד,
כקהילה.
חזר הניגון – מפגש מחזורים
לשנת ה- 80
"אח, פגישה שכזאת..." והיו הרבה
על הדשא המשתרע משני עבריה של המדרכה המובילה לחדר האוכל. הצד של המרפאה והצד של
חדר האוכל. החיבוקים, החיוכים, השיחות הציפו את המרחב הזה למשך אחר הצוהריים של השבת
השנייה של חודש אוגוסט (8.8.2026 )
דוכני אוכל מוזמנים שימשו בני לוויה למפגשים האישיים, הקבוצתיים ועם רדת
הערב הופעה מוזמנת של להקת "הגרובטרון". הקדימו להופעה דברי המנחה ומוביל שני הערבים של
דבורל'ה ומפגש המחזורים: אלון דגני ודבריו של זאבי רחמן
"נציג" בני מחזורי משמר הנגב מכיתת 'עירית' (הכיתה השנייה במניין
המחזורים)
כנס מחזורים שנת ה 80 – זאבי רחמן
ברוכות וברוכים הבאים לכנס מחזורים.
80 שנה זה מכובד
אילו יכולתי לראיין את 27 הבחורים הצעירים
ושלושת הנשים הצעירות שעלו לגבעה חשופה במוצאי יום כיפור 1946 ליד "ביר מנסור",
הייתי שואל אותם איך הייתם רוצים לראות את משמר הנגב בעוד 80 שנה.
אחרי שנה נולד עופר, על שם האדמות עליהן
התיישב הקיבוץ ( ראזאלה )
הגעתי לכאן שנתיים מאוחר יותר, אחרי מלחמת
העצמאות, לאותן שלוש גבעות חשופות.
ב 1953 סטאלין מת וביטלו לנו את פורים
בגלל האבל.
הייתי בורח מהגן לשדה עם הפלחים הייתי
"יאקסן" עם ארוש על הדריל. שרי הגננת אסרה על יעקב לקחת אותי.
ב 1955 נכנסנו לכיתה ב' 7 ילדים והמורה
מרים בונים. קראו לנו כיתת 'עירית'.
לא הבנתי למה רוצים ממני לשבת ליד שולחן
ולצייר אותיות אז חזרתי לשדה עם הפרות והכבשים ומיכאל.
ב 1956 חפרו תעלות וישנו במקלטים על מיטות
קומתיים בגלל מבצע סיני. היה ריח של טחב.
את בר המצווה חגגנו בבריכה עם
ה"רובים של אמא קארר", ההורים התמוגגו.
למדנו בבוקר ועבדנו אחר הצהריים. פנחס
הקים גן ירק, עישבנו בשלחין וקטפנו כותנה בידיים.
עברנו כיתות, הצטרפו ילדים, גם המורים
התחלפו, גדליה, ז'ומסקי דוד אלון, יוסף טנצר, חנה בן צור
בקיץ עבדנו במטע. שזיפים, משמיש, ענבים,
זיתים. יוצאים בארבע בבוקר במקום לימודים.
בסוף כיתה י' עשינו מרד נגד עבודה שכירה
ויצאנו לעבוד בהובלת חבילות חציר וקש.
גנבנו טרקטורים בלילה, נכנסנו לאקונומיה
לחפש ממתקים והתאהבנו. היינו צעירים, יפים ותמימים.
בעבודת גמר שעשיתי בסוף י"א מצאתי
במשמר הנגב חברות וחברים מ 27 ארצות מוצא, קיבוץ גלויות אמיתי.
בימי שישי, בחדר האוכל הישן עשינו קבלות
שבת עם מוסיקה קלסית
בסוף 1966 יצאתי לשנת שירות לפני הצבא
והחמצתי את מלחמת ששת הימים. הניצחון היה גדול אבל גיל נפל. מאז היו עוד, מלחמות.
חזרתי לקיבוץ אחרי הצבא, היה כיף. עובדים,
נוסעים לים בעזה ואל-עריש, עושים "על האש" מתחתנים ועושים ילדות וילדים.
דורה עדיין מטפלת תינוקות, שושנה אחות, החיים היפים.
מלחמת יום כיפור הייתה תחילת השבר והשאלות
לאן, מה המטרה, עד מתי
גם התמימות כבר לא הייתה.
הימים חולפים, השנים עוברות, גם המנגינות
מתחלפות.
והנה אנחנו כאן היום, 80 שנה זה מכובד, אנחנו
השתנינו, הקיבוץ השתנה, גם המדינה לא בדיוק.
למרות הכל, אם היינו שואלים אותם לפני 80
שנה איך יהיה פה, הם היו די גאים.
השתנינו אבל נשארנו, גדלנו והתפתחנו השיער
הלבין ונשר והכרס גדלה. אוטוטו בני שמונים. עבר מהר, מהר מדי, רק אתמול עוד ישבנו
על הסיר.
מאחל לכולנו לשמור על האמת על הערכים
והאנושיות, לקבל את האחר, את השונה ולהילחם על עתיד טוב יותר.
קיבלנו את המקל מהראשונים שעלו לגבעה
חשופה ועלינו להעבירו שלם לדורות הבאים.
שירת סבים וסבתות
עם נכדים
אתמול, יום ראשון 9.8.2026 נפגשו סבים
סבתות עם ובלי נכדים ושרו שיר חדש של עידו דגני לחג ה- 80 - "עושים חיים"
היתה זו פגישת לימוד השיר ובשבוע הבא ייפגש
ציבור הסבים והסבתות עם נכדים או בלי נכדים להקלטת השיר.
עוֹשִׂים חַיִּים /עידו דגני
אָח אֵיפֹה הָיִינוּ / אָח אֵיפֹה נִהְיֶה
הַחַיִּים הַחוֹלְפִים לְיָדֵנוּ /
עוֹצְרִים לָרֶגַע הַזֶּה.
אָח מָה לֹא נִיסִּינוּ / לְהַשְׁקִיט
כָּל רֶגֶשׁ סוֹעֵר
חֲלוֹמוֹת אֶת עַצְמָם עוֹד יַגְשִׁימוּ /
גַּם כְּשֶׁבָּנוּ הַכֹּל יִתְעוֹרֵר.
בְּקָרוֹב זֶה אוּלַי יִתְרַחֵשׁ / הָאוֹר יְהַבְהֵב מֵרָחוֹק
מְסַקְרֵן וְקַרְנוֹ תְּבַקֵּשׁ / לָלֶכֶת
אֵלָיו וְלִצְחֹוק.
צְחוֹק גָּדוֹל מְשַׁחְרֵר וּמֵזִין / אֶת
הַחֹושֶׁךְ הַבָּא יְכַבֶּה
אֶל הָעֶלֶם הַזֶּה שֶׁהִזְקִין / נְחַייֵּךְ,
נִתְרַגֵּשׁ וְנִבְכֶּה.
אָח אֵיפֹה הָיִינוּ / אָח אֵיפֹה נִהְיֶה
הַחַיִּים מַמְשִׁיכִים בִּלְעָדֵינוּ/ לנצור
את הרגע הזה.
אָח אֵיפֹה בִּילִּינוּ / אַח הֵיכָן
נְבַלֶּה
מָה עוֹד לֹא בָּנוּ גִּילִּינוּ / וּמָה
אִם כְּלָל לֹא נְגַלֶּה?
גַּם אִם לְצָרוֹת אֵין כָּל קֵץ /
וְרָעָה תְּקַנֵּן בְּנַפְשֵׁנוּ
נִזָּכֵר בַּמְּקוֹרוֹת וּבָהֶם נְחַפֵּשׂ
/ אֶת כָּל הָאֲהָבוֹת שֶׁבֵּינֵינוּ.
נְחַבֵּק אָז בְּחֹום בְּנֵי אָדָם /
נִתְרַפֵּק עַל תְּמוּנוֹת בָּאַלְבּוֹם
הַקֶּשֶׁר לֹא פָּג ,הוּא בַּדָּם /
יִתְחַזֵּק עוֹד יוֹתֵר מֵהַיּוֹם.
אָח אֵיפֹה הָיִינוּ / אָח אֵיפֹה נִהְיֶה
הַחַיִּים הַחוֹלְפִים לְיָדֵנוּ /
עוֹצְרִים לָרֶגַע הַזֶּה
אָח מָה לֹא נִיסִּינוּ / לְהַשְׁקִיט
כָּל רֶגֶשׁ סוֹעֵר
חֲלוֹמוֹת אֶת עַצְמָם עוֹד יַגְשִׁימוּ /
גַּם כְּשֶׁבָּנוּ הַכֹּל יִתְעוֹרֵר.
הַשְּׁקִיעָה כְּבָר נִרְאֵית
בַּשָּׁמַיִם / וְאֹודֶם מַכֶּה מֶרְחַקִּים
זִיכָּרוֹן עַל גַּלֵּי הַמַּיִם / אֶל
בֹּוקֶר חָדָשׁ יַשְׁכִּים.
בַּחֲלוֹף הַשָּׁנִים נַצְלִיחַ /
חֲרָטוֹת לְהַשְׁאִיר מֵאָחוֹר
לַמְרוֹת הַכְּאֵב שֶׁיַּבְלִיחַ / בָּאֹושֶׁר
נוּכַל שׁוּב לִבְחֹור.
אָח אֵיפֹה הָיִינוּ / אָח אֵיפֹה נִהְיֶה
הַחַיִּים לֹא יְכוֹלִים בִּלְעָדֵינוּ
לִחְיוֹת גַּם בָּרֶגַע הַזֶּה.
אָח אֵיפֹה בִּילִּינוּ / אָח הֵיכָן
לְבַלּוֹת
מָה עוֹד לֹא בָּנוּ גִּילִּינוּ
זֶה הַזְּמַן לְהַתְחִיל לְגַלּוֹת
זֶה הַזְּמַן לְהַתְחִיל לְגַלּוֹת!
פינת ה- 80
"חברים מ- 25 ארצות"
לכבוד ציון 40 שנים להקמת 11 הנקודות בנגב
יצא לאור מוסף מיוחד של "הדף הירוק"
(21.10.1986 ) ובו מוקדש דף לכל אחד מהקיבוצים על משמר הנגב נכתבו הדברים
הבאים: בכותרת – חברים מ- 25 ארצות
"מומוס ( שמואל בונים), מראשוני משמר הנגב גילה
בעיזבון אחד מקרוביו מסמך הקושר את משפחתו לקיבוץ שבו הוא מתגורר היום.
בשנות ה- 30 מכרו השייח'ים הערבים את גבעות הנגב ואזור
אל-רוזליה (הצביה) למי שהיה מוכן לקנות. התנועה הציונית היתה דלה באמצעים ולמשה
סמילנסקי היו אפשרויות. הוא זה שקנה את הקרקע באמצעות שליחיו בבאר שבע, דנין
ואלטשולר, כדי למכור אותה חלקות-חלקות, ליהודים בעלי אמצעים בחו"ל. לצורך כך,
הגיע גם לגולת פולין, ומכר שם 150 דונם למשפחת בונים כנחלה בארץ הקודש.
לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהתעוררה סכנה שהקרקע תחזור
לבעליה הערבים, השתלטה עליה הקרן-הקיימת והציבה עליה שומר בדואי, המתגורר עד היום
בכפר רהט הסמוך.
לפני שנים אחדות נפטר אחד מקרוביו של מומוס ובעזבונו נמצא קושאן, בו כתוב, שמשפחתו
בביאליסטוק רכשה ב- 1930 נחלה של 150דונם ב"אל-רזליה". הסתבר, שבני
המשפחה בקרו במקום ב- 1939.
כשעלה מומוס לארץ מבלגיה ב- 1945, לא ידע שבעלותו על
אדמת משמר הנגב, במוצאי יום-הכיפורים תש"ז, הוא לא רק פותח דף בהיסטוריה של
מדינת ישראל, אלא גם סוגר מעגל משפחתי.
היום מונה משמר הנגב 370 חברים ומועמדים ו- 230 ילדים.
כמחצית מההכנסה באה מן התעשייה ממפעל "פוליביד". מפעל נוסף, הנמצא
בתחילת הדרך הוא "פאמא" – מפעל לאלקטרוניקה, שהחברים תולים בו תקוות
גדולות.
גאווה גדולה יש במשמר הנגב על האולפן לעברית בקיבוץ.
הוא אמנם קיים רק 9 שנים, אבל הוא אחד הטובים בתנועה הקיבוצית. 20 מבוגריו השתלבו
בקיבוץ ורבים ממסיימיו נשארו בארץ. הנתונים המשמחים האלה נתנו אותותיהם באוכלוסיית
משמר הנגב, המורכבת מיוצאי 25 ארצות. חרף הניגודים במוצא התנועתי והגיאוגרפי למדו
לחיות יפה יחד. הדבר מתבטא בליברליות, פתיחות והבנה מרובה כלפי הזולת ומאווייו.
לפני שנתיים החליטו במשאל חברים על מעבר ללינה משפחתית.
אך במצב הכלכלי הנוכחי ("משק סגור") הביצוע מתעכב עד שירווח ועד שאפשר
יהיה להוסיף חדר נוסף להורים. עם הלינה המשותפת הם מתמודדים בהצלחה יחסית. ילדי
משמר הנגב לומדים בבית הספר המקומי עד כיתה ח' ומכיתה ט' הם מצטרפים לבית הספר
האזורי אשל-הנשיא ולומדים במשותף עם תלמידי קיבוצים, מושבים ואחרים. לדברי חברי
הקיבוץ השילוב הזה הוכיח את עצמו. והראיה: נוצרו כמה זוגות שהכירו בבית הספר ובנו
את ביתם במשמר הנגב.
שטיח קיר על בד יוטה הוכן לחג ה- 40 יחד עם עוד שטיחים על ידי שרה כרמל ועוד עוזרות
"הזדמנות
שנייה" קיבלה הזדמנות שנייה
הזדמנות שנייה –
סיפור של קהילה, התנדבות ונתינה
הפתיחה החגיגית של חנות "הזדמנות שנייה" היוותה הזדמנות להפנות
זרקור לעשייה המיוחדת של קבוצת נשים נמרצות. נוסחו שאלות והתשובות התקבלו מויויאן
חזן על דעת הגרעין המלוכד: רתם גליקי, ויויאן חזן, אסתר גולן, לאה שניר, ישראלה
לוי, נעמי אלון, איילת וקסלר, סיגל גבאי
ספרי על התהליך: מציאת המקום, השיפוץ ורעיונות לסידור
החנות "הזדמנות שנייה" פעלה
במשך כ- 6 שנים בבית מורשת, עד שנדרשנו להתפנות מהמקום. פנינו למנהלת הקהילה
וביקשנו את עזרתה במציאת מקום חדש לחנות. לקח לא מעט זמן עד שהציעו לנו את המקום
הנוכחי כשהמקום הוצע לנו, התחלנו לחשוב איך להפוך אותו לחלל נעים, מזמין
ופונקציונלי שמתאים לצרכים שלנו. מכאן התחילה עבודת ההכנה – ניקיון, צביעה, סידור,
ארגון ותכנון של חללי החנות. חשבנו איך לנצל נכון את המקום, איך להציג את הבגדים
והפריטים בצורה נוחה ונעימה, ואיך ליצור תחושה של חנות אמיתית למרות שהכול מבוסס
על נתינה והתנדבות.
המעבר דרש מאיתנו הרבה עבודה, אבל הוא גם
נתן לנו הזדמנות להתחיל מחדש ולבנות מקום מתאים לנו. ועדיין יש לנו עוד רעיונות
ותוכניות שאנחנו רוצים להוסיף בהמשך.
אתן קבוצה של חברות נחושות – האם יש חלוקת
עבודה?
אצלנו אין ממש חלוקת תפקידים. כולנו עושות
הכול – ממיינות, מסדרות, מנקות, תולות, מארגנות, מקבלות תרומות וכל מה שצריך באותו
רגע. אנחנו פשוט מגיעות, מסתכלות מה צריך לעשות ומתחילות לעבוד. אין "זה
התפקיד שלי וזה התפקיד שלך". כל אחת נותנת יד איפה שצריך. וזה חלק גדול מהכוח
של הקבוצה.
אנחנו קבוצה של חברות, כולנו שותפות
וכולנו מרגישות שהחנות היא משהו שאנחנו בונות יחד. אולי דווקא העובדה שאין תפקידים
מוגדרים היא מה שהופך את העבודה שלנו לכל כך מיוחדת.
אתן מרוצות מהמעבר? האם יש תוכניות נוספות
לגבי המקום?
אנחנו מאד מרוצות מהמעבר. המקום החדש נותן
לנו אפשרויות שלא היו לנו קודם, ובעיקר מאפשר לנו להציג את הדברים בצורה הרבה יותר
נוחה ומכובדת. אבל אנחנו רק בתחילת הדרך. יש עוד הרבה רעיונות שאנחנו רוצות להגשים
– לשפר את הסידור, להוסיף פתרונות אחסון ותלייה, ליצור פינות מיוחדות ולתת למקום
אופי משלו. אנחנו רוצות שהחנות תהיה הרבה מעבר למקום שבו לוקחים וחפצים. מבחינתנו
זה מקום של מפגש, נתינה ושל קהילה.
האם יש תקציב מהמוסדות?
לשנת 2026 אין לנו תקציב מהמוסדות, ולכן
עד עכשיו אנחנו מסתמכות בעיקר על ההתנדבות, התרומות והעזרה של הקהילה. אנחנו מקוות
שבשנת 2027 נוכל לקבל תקציב ותמיכה מוסדית שיאפשרו לנו להמשיך לפתח את החנות ולשפר את המקום ולרכוש את הציוד שאנחנו
עדיין זקוקות לו. בינתיים הכול בכוחות עצמנו ובאהבה גדולה.
האם הפתיחה החגיגית זימנה התעניינות?
בהחלט. הפתיחה היתה עבורנו הרבה יותר
מאירוע חגיגי – היא היתה רגע שבו יכולנו לעצור ולהסתכל על כל מה שעשינו יחד. הגיעו
אנשים מהקהילה, התעניינו, הסתכלו פרגנו ושאלו שאלות. היה מאד מרגש לראות את המקום
מלא באנשים ולהרגיש שהחנות באמת שייכת לקהילה.
גם עצם המעבר למקום החדש יצר הרבה סקרנות.
אנשים רצו לראות איך המקום נראה ומה השתנה וזה נתן לנו הרבה אנרגיה להמשיך.
משהו נוסף שהייתן רוצות להוסיף על
"הזדמנות שנייה"?
אנחנו חושבות שהשם "הזדמנות
שנייה" אומר בעצם הכול. הוא נכון גם לחפצים וגם לאנשים. במקום לזרוק משהו
שמישהו כבר לא צריך, אנחנו נותנות לו הזדמנות נוספת.
אבל יש כאן גם הזדמנות שנייה במובן הרחב
יותר – הזדמנות לתת, לקבל, להכיר אנשים, להתנדב ולהיות חלק ממשהו טוב.
מבחינתנו, היופי הגדול של החנות הוא שלא
מדובר רק בדברים שאנחנו מעבירות מיד ליד. אנחנו מעבירות גם ערכים: קיימות, נדיבות,
עזרה הדדית ובעיקר את התחושה שכשהקהילה רוצה לעשות משהו טוב - היא באמת יכולה. והכי חשוב – החנות היא של
כולנו. היא נולדה מתוך הקהילה, מתקיימת בזכות הקהילה, ואנחנו מקוות שתמשיך לצמוח ולהיות מקום של מפגש ושמחה.
משפחות חדשות בקיבוץ
-
טל
וניקיטה בראמי עם בנם גל
-
יותם
ומורן היינמן עם בניהם תומר, אלון, דולב וברקאי
-
שיר
ואדיר שיש עם ילדיהם אימרי וליה
-
מיקו
ולילך וקנין עם ילדיהם טליה ואורי
-
טל
ונוי מונפרד עם בניהם עוז וגולן התקבלו לחברות יגורו בשכונת הבנים
-
מור
ומאיה חרמון עם בניהם זוהר, רני וגור התקבלו לחברות, בונים בשכונת ה- 70
-
גיא
ותמר מולכו עם ילדיהם דניאל ואלונה התקבלו לחברות, בונים בשכונת ה – 70
מסרה: נעמה רוזנבלום אלוש – מנהלת ועדת
קליטה
אסיפה
ביום רביעי 29.7.2026 במזכירות ובזום
במזכירות: 7
בזום נוכחים: 15
סדר יום:
1 . עדכון תקנון קרן סיעוד בהשתתפות עורך
דין: גיל דגן
2 . בחירת 2 נציגי ציבור להנהלת קרן
מילואים: אירית יגב, זאבי רחמן.
אלי רכטמן: החומר הרלבנטי שמתפרסם ב'מקומי' קשה לקריאה. צריך לבקש אותו במזכירות.
אסף רוט: אתה פונה לגבי פרסום האסיפה ומסמכים
הקשורים אליה.
הילה שנהב: פרסמנו קול קורא בתום הקדנציה של אירית
יגב וזאבי רחמן בקרן מילואים ואף אחד לא
נענה והם ביקשו לתפקד עוד קדנציה ויש צורך לבחור אותם שוב. ירי דגן כיו"ר ממשיך בתפקיד.
הסעיף הגדול והארוך הוא עדכון תקנון קרן
סיעוד שפורסם ואושר ב- 2014 ולא עבר שינויים. התקנון החדש אושר בוועד ההנהלה ובקרן
מילואים. יש לשים לב להבדלים והשינויים בין התקנונים. זה מלפני 12 שנים לזה החדש
שמבקשים לאשר.
גיל דגן: הילה הציגה את עיקר הדברים. הטריגר
לשינוי התקנון הוא שינוי בחוק ביטוח לאומי לזכאים לסיעוד. זכאים: ביום השינוי
והתלויים בחבר.
קרן סיעוד מוחזקת בקרת המילואים. קרן
המילואים כפופה לאסיפה. לכל החברים יש זכות הצבעה כפי שכתוב בסעיף 17.2 - שינויים בתקנון זה, יחייבו גם אישור באסיפה
נפרדת בה ישתתפו החברים המשתתפים בלבד. וכן בסעיף 17.3 – במקרה שמספר החברים
המשתתפים יפחת מתחת ל- 30 , לא תתכנס עוד אסיפת החברים המשתתפים, אולם מובהר שלא
תהיה לאסיפת הקיבוץ סמכות לגרוע מזכויות החברים המשתתפים. המטרה לקיום אסיפה נוספת
לאישור התקנון כדי לעגן את התקנון לזכאים ושלא יהיו מעורבים צעירים שעדיין אינם
זכאים.
מקורות המימון: תשלומי פרמיה חודשית שמעביר
כל חבר משתתף, למעט חבר סיעודי, לקרן הסיעוד, בשיעור שיקבע מעת לעת. בהחלטת ועד
ההנהלה של הקיבוץ, על בסיס המלצת הנהלת הקרן הנסמכת על חוות דעת אקטוארית.
תשלומי השתתפות של הקיבוץ הם שקל מול שקל
כנגד תשלומי הפרמיה החודשית עבור כל חבר משתתף. תיבחן האפשרות שהקיבוץ יפקיד לקרן
בנוסף להסדר שקל מול שקל בכפוף לרווחי עסקיו.
עירית כרמי דגני: צריך שיהיה ברור שחבר שעזב גם בהיותו
סיעודי אינו זכאי ליהנות מקרן הסיעוד
דן גרשון: רצוי שכלל אסיפת הקיבוץ תהיה מעורבת ולא
לתת רק לנהנים להצביע.
אסף רוט: הקרן נשענת על העסקים. צריך לשמור על
איזון.
מורדי שניצר: אם יש לי קרן נוספת האם היא מתווספת
לסכום שנקבע ע"י הקיבוץ שהוא 3500 ₪
תשובה: הקרן הפרטית מתווספת לסכום שהקיבוץ מעביר
לחבר הסיעודי דרך קרן הסיעוד.
קרן סיעוד זה ביטוח.
אסף רוט: לקלפי עוברות שתי ההצבעות על תקנון קרן
סיעוד ונציגים לקרן מילואים.
קיבוץ – קרן סיעוד וקרן מילואים 7-8-26
מועד ההצבעה 7.8.26 8:00 עד 9.8.26 16:00
השתתפו: 89 מצביעים
תוצאות
1.
אישור תקנון קרן סיעוד
משתתפי הקרן בעד 63 (98.44%)
, נגד 1 (1.56%)
חברי קיבוץ – בעד 77 (95%), נגד 4 (5%)
נבחרו אירית יגב וזאבי
רחמן ברוב קולות
המצביעים
על החתום:
אור גל
בשם צוות קלפי
לפרנסס צ'רקוף
ברכות
להנרי בסר
להולדת הנכד מתן
בן לנעמי ורן
ברכות לכל המשפחה!
פרוטוקול – צוות
מב"ט – 26.7.26
נוכחים: אורלי
פסל, שוהם כהן-פרץ, קשת ארצי, גלי איתמרי (עו"ס), אורלי פריד (מנהלת רווחה),
אילן גוטקין (מנהל חינוך חברתי), סיגל שלו, ליבנת רז (מנהלת ביטחון קהילתי מועצה
אזורית), אורן ערן, אסתר בורנשטיין, ד"ר ימית אלפסי – מלווה מקצועית.
מטרת המפגש היום :
-
היכרות
והגדרת הנושאים החשובים לנו לטיפול.
-
תפקיד
הצוות וגבולות הגזרה.
-
חשיבה
בנושא שלטי התעמולה והשחטתם.
1.
היכרות: ד"ר ימית אלפסי, הצטרפה לצוות כמלווה מקצועית. ימית הציגה את עצמה
ואת תחומי עיסוקה ומומחיותה – בעיקר בנושא של הובלת שינוי בכל הקשור למוגנות, עיר
ללא אלימות, אקלים מיטיב וכד'. הצוות הציג את עצמו, את המקצועיות של כל אחד ושאלת
החיבור לצוות.
2.
העלינו
נושאים רבים שמכאיבים לנו כדי לדעת, בהמשך, לזקק ולהתמקד.
בין הנושאים שעלו:
·
אלימות
וונדליזם - לקראת בחירות ובמרחב הציבורי בסיטואציות שונות,
·
חוסר
סובלנות בין אנשים.
·
תופעת
עבודת הנוער באולם אירועים והחשיפה לתכנים סיכונים ו/או תכנים שאינם תואמים את
החברה שלנו.
·
תרבות
השיח ברשתות החברתיות
·
חוסר
בהירות/ זלזול והתעלמות מחוקים ונהלים (מדיניים ו/או פנימיים).
·
נורמות
שהיטשטשו וגורמות להתנהגויות פוגעניות ולא מתחשבות.
·
תוכניות
חינוך ומניעה בנושא מיניות בריאה לכל הגילאים.
·
תחושת
ביטחון במרחב הציבורי.
·
ראיית
האחר והתחשבות בצרכי כולם.
3.
תפקיד
הצוות:
מאז הקמת הצוות אנו
מנסים להגדיר את תפקידיו ומהותו ועדיין יש לדון בכך. בינתיים יש כבר דברים שברורים
שהם חלק מתפקידי הצוות ומה אינו מתפקידיו של הצוות:
·
התווית
מדיניות בתחומי המניעה / מוגנות / ביטחון קהילתי ולפעול ביחד עם הועדות הרלוונטיות
לבניית תוכניות מקדמות מדיניות.
·
קידום
שפה אחידה בכל הקשור לביטחון הקהילתי ולתחושת המוגנות – דבר שחסר בקהילה, בחינוך ובגופים השונים.
·
אוזן
קשבת לחברי קהילה בנושאים שקשורים לאחריות הצוות.
·
צוות
מב"ט אינו צוות הבא להחליף את רשויות החוק.
4.
סקר
שביעות רצון ותחושת מוגנות בישוב
כהמשך לסקר שנערך
מטעם המועצה לפני כשנה וחצי, ועל מנת שנוכל להגדיר לעצמנו מדדים להערכת התהליכים
שאותם אנו רוצים לבנות – נעזר במלווה המקצועית שלנו (ימית) לבניית סקר מדויק
ומכוון למשמר הנגב. בימים הקרובים הסקר ישלח לכולם ונודה לכם על שיתוף הפעולה.
5.
דיון
בנושא תליית שלטי תעמולה לקראת בחירות והשחתתם
הצוות, בשיתוף עם ועד האגודה, קיבל פניות רבות
בנושא השחתת שלטי תעמולת בחירות ואווירה רעה שנוצרת בקהילה לאור זה. אחת הדאגות
הגדולות ביותר היא הערך החינוכי שיש בהתנהגות ובמניעתה וההשלכות שיש לכך על הנוער
שלנו.
כהמשך ישיר
למדיניות האגודה, הצוות רואה בחומרה התנהגות וונדליסטית, השחתת ציוד, בכלל ובפרט
זאת שלטים המשרתים את זכות הבעת הדעה.
האגודה סימנה
אזורים שבהם מותר לתלות שלטי תעמולה – אזורים שבהם ניתן להביע דעה (כל דעה) כחלק
מזכותו של הפרט במדינה דמוקרטית. אזורים אלה מיועדים אך ורק לתליית שלטים שונים
ולא לשום מטרה אחרת וכמובן, שאין לתלות שלטים ו/או דגלים אחרים.
חשוב לנו לחדד שוב
את הנושאים העיקריים שמדאיגים אותנו: המבוגרים נותנים דוגמא אישית לצעירים, לנוער
ולילדים. האירועים האחרונים, המוכרים לכולם, הינם אירועים של אלימות / תוקפנות
וונדליזם. אנו שואפים לחברה שתהיה נטולת אלימות מכל סוג שהוא, חברה שתקדם שיח פתוח
ותאפשר ריבוי דעות ועלינו לתת דוגמא אישית לנוער שלנו – לפני הכול.
ביקשנו מהאגודה
לחדד את מסמך ההנחיות שנכתב בעקבות דיונים שהתקיימו בחודש אוקטובר 2025 ולדייק מה
מותר, איפה מותר, כמה מותר. אנו מצפים שבמסגרת שטחי הקיבוץ (כולל כביש הכניסה
לקיבוץ) הציבור כולו ישמור על הנורמות והנהלים שנקבעו.
אנו תקווה שנוכל תמיד לראות את הטוב
ומי ייתן ותמיד נוכל להמשיך ולעשות טוב
בברכה
צוות מב"ט
פרוטוקול
ועד אגודה מספר 18 8.7.26
נוכחים: אבישי פינדס- יו"ר, סיגל שלו,
אתי לוי, גילי מולכו, ארז ללזרי, אלון בורנשטיין, ענת וולפמן בן דוד, נתי פז
מוזמנים
קבועים: אליסיה ליסובייה -
מנהלת אגודה
חסרים: הדס
פלג
סדר
היום:
1.
פגישה עם ועדת ביקורת
2.
דו"ח פעילות האגודה
רבעון ראשון
3.
עדכונים שוטף
4.
עדכונים בנוגע לפרויקטים
בינוי של האגודה
דיון
והחלטות ( בתמצית ):
1.
הוסבר לחברי האגודה תפקידה של
וועדת ביקורת וקווי מתאר לעבודה משותפת
עלתה
בקשה של וועדת ביקורת להגדיל את מספר הביקורות השנתיות של המבקרת על פעילות האגודה
והקיבוץ, לצורך כך יש להגדיל את התקציב המיועד לכך.
מצד
האגודה עלתה בקשה לשפר את שיקוף הביקורות הנערכות לציבור, שיתוף ממצאי הביקורות,
הליקויים שנמצאו והליקויים שתוקנו.
הוחלט: עניין
התקציב ייבחן בתכנון התקציב לשנת 2027. שני הגופים ימשיכו לעבוד יחד בשיתוף פעולה
על מנת לשפר ולייעל את השירות הניתן לקהילה.
2.
מהלך הישיבה הוצג דוח תקציב מול ביצוע של
אגודת משמר הנגב לרבעון הראשון של שנת 2026. מהנתונים עולה כי הדוח מאוזן ומציג
התאמה מלאה בין התכנון המקורי לבין הביצוע בפועל.
3.
עדכון שוטף:
●
בית עלמין- התקבלו מספר פניות מהציבור
בנוגע לדהיית כיתוב על מצבות. אריאל גבאי אחראי על ריכוז כל הפניות, בהמשך נקבל
הצעת מחיר והנושא יטופל.
●
חינוך-פורסם להורים סיכום החלטות
מועצת חינוך לשנת הלימודים תשפ"ז הכולל
את תשלומי ההורים ואת הצעדים והתוכניות
שנקבעו לכלל המערכת, בנוסף
התקיים מפגש פתוח עם ההורים.
●
מתקני ספורט- לאחר ההצבעה שנערכה בעניין,
מונה צוות ייעודי לצורך בחינת הצעה מתאימה יותר לשיפור מתקני הספורט ברחבי הקיבוץ
במסגרת ההסכם עם המועצה. הצוות נפגש מספר פעמים וכעת מתכנס לקראת הצגה של שלוש
חלופות לציבור. החלופות הוצגו לוועד האגודה ונרשמו מספר הערות מטעם חברי הוועד.
לאחר התייחסות להערות וקבלת אישורים לתוכניות מטעם וועד האגודה וועד הנהלה, יוצגו
החלופות לציבור ותיערך הצבעה לבחירת חלופה והגשתה למועצה.
●
לאחרונה הוקם צוות ביטחון
קהילתי הצוות יעסוק באיתור ובניית התוכניות לקידום תחושת המוגנות והבטחון
הקהילתי. הרכב הצוות: אורלי פסל-מובילה את הצוות, נציגי המועצה ליבנת לו-רכזת
בטחון קהילתי וגלי איתמרי -עו"ס של משמר הנגב, בעלי התפקדים-אורלי פריד
-מנהלת רווחה ,הילה -מנהלת קהילה, אילן-חינוך חברתי ואליסיה -מנהלת אגודה. נציגי
ציבור -סיגל שלו, אסתר בורנשטיין ,אורן ערן, שהם כהן-פרץ, קשת ארצי. החודש נפגש
הצוות עם מלווה מקצועית -ד"ר ימית אלפסי והפרוטוקול ימסרו דרך המקומי.
●
מנהלת האגודה העלתה צורך
בשיפור נושא גביית מיסי אגודה - צעירים שלא שוכרים דירות מהקיבוץ ולא
חתומים על שום הסכמים לקבלת השירותים מהאגודה אך משתמשים בחלק מהשירותים וגרים אצל
משפחה. האגודה נדרשת למצוא מנגנוני אכיפה וגביית תשלום יעילים יותר על מנת לשפר
גבייה הוגנת מכלל הציבור.
הוחלט: הנושא
ייבחן בוועד האגודה ובמידת הצורך יפורסם עדכון לציבור בנושא.
4.
עדכונים בנוגע לפרויקטים
בינוי של האגודה:
●
שיפוץ מרכזון ועופרים
הסתיימו- בקרוב יבוצע מעבר של מרחב כפירים צעיר ובוגר למבנה ולאחריו יוחזר מבנה
המועדון לשימוש חברי האגודה.
●
אולם הספורט נמסר למועצה-
לו"ז השיפוץ יעודכן בהמשך.
●
שיפוץ מבנה איילים ומבנה
משרדי חינוך- נמצא כרגע בשלב תוכניות ומציאת מימון.
●
שיפוץ כביש הכניסה לקיבוץ
יבוצע בשבועות הקרובים באחריות של אחזקות.
●
שיפוץ בריכת שחייה- צוות
ייעודי אשר מונה לטיפול בנושא השיפוץ, יחד עם אחראי תשתיות אייל גזית נמצאים בימים
אלו במגעים מול המתכנן (פיצו) וחברת ניהול-פיקוח של הפרויקט (בועז דגוני) להבאת
הצעת מחיר מתוקנת, בניסיון להוזיל עלויות לעומת ההצעה שהוצגה לציבור בשנה שעברה.
במקביל, מקודם תהליך קבלת היתר הבנייה מול המועצה.
חודש אוגוסט
דניאלה בודניק – אחיינית של תרז לב ז"ל 19.10.1950
- 6.8.1954
רוזה כץ - אמה של חייקה אור ז"ל 1.4.1901 - 26.8.1966
רבקה גלקר -
אמם של גיורא ז"ל ואלברטו
נפטרה ב- 17.8.1973
יוכבד ארליכט -
אמו של שלום אור 12.5.1888 - 6.8.1975
פרידה אורנשטיין – אמה של שושנה
דגני ז"ל 20.1.1900 - 15.8.1984
קלוד ויגדר -
חברנו משנת 1972, אחיה של קלרט וולצ'ק ואביהם של עידית ואדיר
21.5.1941 - 19.8.1986
שמואל זלצמן -
אביהם של ברול, מנדל ז"ל, לולו
18.12.1900 - 26.8.1992
דוד פרידמן -
חברנו משנת 1947 בעלה של בתינקה ז"ל
אביהם של עירית גת, דגנית צור,
ורדית נשיב
ואילון ז"ל 22.5.1927 - 3.8.1993
נח מליקובסקי -
חברנו משנת 1970, בעלה של רחל ז"ל, אביהם של
ויקטור, אורנה
פרייברג, מירטה בן עוזיו, גיורא ורינה גל 8.9.1921
- 20.8.1994
יוסף טנצר -
חברנו משנת 1946 בעלה של עדה אביהם של
איתן, יעל, מיכל 29.6.1928.-
9.8.1995
צילה סוקניק -
אמה של עדה טנצר 15.2.1907-
2.8.1996
חיים רובינשטיין – אביהם של דוד רובינשטיין וסוזי פוקלמן
17.11.1927 - 14.8.1999
פולה זלצמן -
אמם של ברול, מנדל ז"ל, לולו 21.9.1902 -
14.8.2000
דוד גרנק - חברנו משנת 1954 היה במצודת
בורכוב בעלה של בלה ז"ל
אביהם של יעקב, שמשי ויסכה ז"ל 18.4.1911 - 27.8.2000
בלה גרנק - חברתנו משנת 1954 היתה במצודת בורוכוב רעייתו של דוד ז"ל
אמם של יעקב, שמשי
ויסכה ז"ל 21.5.1912 - 7.8.2007
יעקב לוצקי -
חברנו משנת 1970 בעלה של אביבה, אביהם של
טליה, איתמר, אהוד ז"ל , איה, יונתן,
נוי 15.10.1949- 21.8.2012
בתינקה פרידמן - חברתנו משנת 1949 מהכשרת תל יוסף רעייתו של
דווידקה ז"ל אמם של
עירית גת, דגנית צור, ורדית נשיב, אילון
ז"ל 30.1.1928 - 6.8.2018
מרים שמולקה ולדמן פודהורצר – אמה של סילביה
בלושטיין 21.7.1925 – 13.8.2021
אסתר אגמון - חברתנו משנת 1978 אחותו של גדליה אגמון
ז"ל 17.4.1939 – 1.8.2022
שמעון דיין (שמעל'ה) – חברנו משנת
1959 אביהם של אבירם ורונית פרקל 10.10.1939
- 6.8.2022
מירי רובינשטיין – חברתנו משנת 1979
רעייתו של דוד, אמם של אריאל ודנה 19.1.1956
– 5.8.2026
ועדת צעירים מברכת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה