מה בעלון
בשבוע אחד היכה השכול פעמיים במשמר הנגב. אבלים וכואבים ליווינו את
אריק אלון לאחר מחלה ממושכת בדרכו האחרונה ואת רון גושן שמותו הפתאומי היכה בהלם
כמו ברק. יהי זכרם ברוך.
חודש כסלו כבר נוכח, בעוד כשבועיים נחוג את חנוכה והגשם
בושש להגיע. כך היה גם בשנה הראשונה להתיישבות משמר הנגב על הקרקע. על כך קטע
מספרו של אחד המייסדים שלא נשאר אבל בחר לספר זיכרונות בספרו 'כך היינו'
מומוס כותב על מוּלׅיֶע – שמואל אידלמן, פעיל פועלי ציון
שמאל שמצא במשמר הנגב בית לעת זקנתו ואת מנוחתו בבית העלמין שלנו. והיום 8 בדצמבר לפני 70 שנה הלך לעולמו
במדור יוצרים ויצירה מארחת נעמי יחזקאל,
עורכת המדור, את לאה כהן
מיצג עץ שיצר צוות "המעשיה, משקיף
מהגבעה הראשונה על שדותינו ועל הכביש הראשי העובר מתחתה
תמונת השער: הדרים הבשילו פירותיהם בחצרנו
v
אריק אלון זכרו לברכה: איציק בונים, ג'קי
ווטסון-אלון, יעל רסה, שירן רסה, אביטל ראך- כיתת 'גפן', אדוה מושון, יוחאי אלון, תודה
ממשפחות אלון ורסה
v
הספסל של אריק - ג'קי
v
רון גושן זכרו לברכה: מעיין גלקר, רונן
פרייברג
v
מדור יוצרים ויצירה מקומית – לאה כהן,
עורכת המדור: נעמי יחזקאל
v
החבר מוליע – שמואל אידלמן 1876- 1954 –
מומוס
v
מיצג העץ להשבת החטופים עבודת "המעשיה"
v
הגשם איחר לבוא – שמעון גפן מתוך ספרו:
"כך היינו"
v
נר זיכרון דצמבר: 1.12- 14.12
v
אירועי חנוכה
אריק אלון זכרו לברכה 20.10.1966 – 29.11.2024
לכבודו ולזכרו של אריק אלון
משמר הנגב תשפ"ה ראש חודש כסלו
כותב אריק בעלון כיתת "גפן"
"חלמתי חלום שנסעתי לדרום.
היינו במדבר וקטפנו דרדר.
לא ראינו פרפרים
לא מצאנו פרדסים.
היה כל כך חם,
השתזפנו כמו בים"
אריק האלון שבחבורה
אריק אוהב
הספורט והבירה.
אריק אומן הבישול
אריק שתמיד חייך.
במונחי הרייטינג התרבות היום, אריק הוא איש של אמצע. איש מרכז. לא מנהל גדול ולא האחרון בשורה. הוא ושכמותו, נושאי נטל האלונקה. ממושמעי סידור העבודה וצרכי המשק. כך הוא עבר בין מקומות עבודה חיוניים, תמיד באדיקות ומסירות למקום. לא שכח לחייך גם כשמעט קשתה הדרך או העבודה.
"ברדיו חלפון של הגשש פתאום התחילו חדשות: "הלילה ירד ברד גדול אצלי הלך הווישר. צבי אומר שקר לו בראש תסגור איזה חלון, ואני חושב הפועל שוב הפסידה ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב. סע לאט"
בעלון משנת 2010 הו מתראיין: "אחרי סגירת המסגרייה בקיבוץ, פנה אלי איתמר מרכז הרפת. בפניה הזו חזרתי בעצם לתקופת הנערות בה עבדתי בענף – כמוסכניק, כחולב וכאיש אחזקה.
ביצעתי הרבה עבודות מסגרות ולמעשה משם, הגעתי למסגרייה
שעיקר העבודה בה היתה במיכון חקלאי. באחריותי לגדל העגלות שמגיעות מבית קמה,
להאכילן, לדאוג לבריאותן לתנאי המחיה ולניקיון האתר.
אריק שהגיע לקיבוץ עם הוריו מוריס ז"ל ואוולין
בגיל 10, השתלב בכיתת "גפן" היה תולעת ספרים ונגן בחסד. ידע לדקלם בעל
פה את כל מערכוני הגשש החיוור. הצטיין במקצועות הספורט. אביו, מוריס דחף ופיתח את
כישרונותיו לעיסוק רב ולהצלחות.
כמו אביו, מוריס, אהב כדורגל. שיחק בקבוצת החובבים
המקומית, ולימים אף אימן את ילדי הקיבוץ. אבל יותר מכל אהב, כמו אביו ויחד עימו
לצפות במשחקים בטלוויזיה, תוך כדי שתיית כוס בירה טובה ובתוספת הערות
"מחמיאות" בסגנון עדת האוהדים לשחקנים ולשופט, ובתוספת תנועות
הידיים והגוף התיאטרליות לכל החמצה, פאול,
או נבדל אפילו פסיבי. יתכן ונטמעו מאהדת התיאטרון של אימו ושל אביו.
כשאבא שלך צרפתי, אמא שלך הולנדית, אשתך סקוטית לא יכול
להיות שלא ידבק בך משהו מהכדורגל ההוא ותרבות השתייה ההיא.
"ברגומי בארזי אנצ'לוטי דונאדוני,
קאניג'ה בורוצ'אגה ואן-שחיף, וים קיפט, ואן באסטן,
מקויסט מקליש מקסטיי ומלאפאס, מקינלי, ג'ונסטון"
ועוד הוא כותב בעלון כיתת "גפן":
"קודם כל אני רוצה לאחל לכל הקבוצה שלי, הרבה
הצלחה.
עכשיו דרכנו נפרדות ובשנה הבאה אמשיך ללמוד בבאר שבע.
אלמד מקצוע מכניקה ואעשה בגרות. אני רוצה להודות לקיבוץ על שניתנה לי ההזדמנות
ללמוד טניס שולחן. אני מתכוון כעת לשים דגש מיוחד בעיסוק זה ורוצה להגיע למקום
מכובד".
ואכן אריק שיחק טניס שולחן ברמה הגבוהה ביותר. התאמן
בלי הרף ולימים אף אימן את דור ההמשך. לימים אריק יצא ללמוד את מקצוע הטבחות
ב"תדמור" והשתלב בבישול בעיקר במטבחים קיבוציים.
הוא מבשל לקהל הרב, הוא מבשל למשפחתו, הוא מבשל למכרים.
הוא משתף את הציבור באמצעות פינת המתכון בעלון. בה הוא מספר על תבשיליו ומראיין
חברים על מתכונים מילדותם.
אנו אהבנו את ריחות התבשילים וטעמי בישוליו.
אריק פגש את ג'קי כשהגיעה לכאן לאולפן. הם נישאו ב- 1997
ג'קי ואריק, אי אפשר שלא להעריץ ולהעריך את מעשה האימוץ
האמיץ שלכם – את ילדיכם אביב וליבי. לא חסכתם מהם מאום. אהבתם ודאגתם וטיפחתם.
אנשי מצווה אתם. ליבי ואביב – היו ראויים להם!
אוולין, אין צער גדול מצערה של אם הצריכה לומר קדיש על בנה. דמעותייך מותרות.
כאשר ירדן, יעל, מייקל ג'קי ומשפחותיכם – אתם אבדתם בן,
אח, בעל אבא שהיה כל עולמכם.
אני אתגעגע לאריק האלון שבחבורה.
לאריק אוהב הספורט והבירה
לאריק אמנן הבישול
ולאריק שתמיד חייך.
"היה אופסייד – לא היה אופסייד
מר כסאח – אתה תיתן לו את הכבוד המגיע לו"
אריק מנצ'סטר יונטייד ואברטון משחקות עכשיו.
אתה כבר לא צופה בהם וגם לא שותה.
אנחנו נלגום כוס בירה בשמך ונקרא לשופט בשמו.
אכן כן איזה מסכנים האוהדים.
איציק בונים
אריק אהובי, בעלי הנפלא, אבא מדהים לליבי ואביב שלנו והחבר
הכי טוב שלי.
למרות
שידעתי שיגיע הרגע הזה שאצטרך להיפרד ממך, זה לא קל בכלל. כשגילינו שאתה חולה
בחודש מרץ 2022, אחד הדברים הראשונים שאמרת לי זה שאתה לא דואג לי, שאתה יודע שאני
אסתדר. זה נכון, אני אסתדר אבל לא מבחירה, אני לא רוצה להיות בלעדיך. קשה לי לחשוב
שאתה לא תהייה לצידי.
אני הגעתי לאולפן במשמר הנגב בשנת 1987. לפני כ-40
שנה. אריק היה חייל לקראת השחרור ובזמנו כל מי שהיה באולפן קיבל משפחה מאמצת. אני
הייתי מאומצת אצל אוולין ומוריס ז"ל. נשארתי כאן אחרי האולפן, התקבלתי לחברות
והייתי חלק מהמשפחה. במשך שנים, היינו חברים טובים, אהבתי להיות בחברתו של אריק,
בילינו הרבה ביחד תמיד הצחיק
אותי עם הבדיחות שלו והמשיך להצחיק אותי עד הסוף.
אריק
היה אבא מדהים ואין דבר שלא היה עושה עבורם. בחודשים האחרונים קיבל הרבה נחת מזה
שאביב השתחרר והתחיל דרך חדשה כשעבר לעבוד בקיבוץ משמר העמק ושליבי עברה לדירה
משלה ועובדת בסטודיו לאומנות. הוא היה כל כך גאה בכם.
הוא
התאשפז לפני 3 שבועות ובמשך האשפוז הבנו שכבר אין מה לעשות, אז הבאנו אותו הביתה
ביום שני בשבוע שעבר כשידענו שנשארו לו רק מספר ימים. אריק היה איפה שרצה להיות
בסוף חייו, בבית, מוקף במשפחה וחברים.
ביום חמישי כבר לא דיבר ולא כל כך זיהה אנשים.
ליעם הגיע במיוחד מסין. אריק מיד זיהה אותו והתלהב. אמרנו לו יום לפני, שליעם
בדרך. אני מאמינה שחיכה לו. דוד נפלא לאחיינים ואחייניות שלו, אח טוב ליעל וירדן
האחיות שלו ולמייקל האח שלו. בן אהוב לאוולין אמא שלו. חבר טוב לכל כך הרבה אנשים.
הבוקר הודעתי לרופא האונקולוג הנפלא שלו,
ד"ר יוני, שאריק נפטר. יוני היה במילואים יותר משנה, מה-7 לאוקטובר ולשמחתנו
חזר לעבודה יומיים לפני שאריק התאשפז. הוא כתב לי: "צר לי לשמוע, אהבתי אותו
מאוד, היה קשה לתת אותו לרופאים אחרים. איש יקר עם המון קסם אישי. לפחות זיכיתי
לעזור קצת בשלבים האחרונים, שמח שהיה במקום ובסביבה שבה רצה להיות בסוף. מן השמיים
תנוחמו".
אני רוצה להודות לכל מי שעזר לנו ותמך בנו במסע
ארוך זה, בלי להזכיר שמות, כי יש כל כך הרבה אנשים. זו זכות להיות חלק מהקהילה
שלנו עם אנשים כל כך טובי לב.
אהבה גדולה היתה לנו וזכיתי והייתי גאה להיות
אשתך. בכל מצב, אחרי יום קשה בעבודה ומצבים מתוסכלים, רק רציתי את החיבוק שלך,
להרגיש את הידיים שלך. תמיד, תמיד הצלחת להרגיע אותי. מה אני אעשה בלעדיך? היו לנו
כל כך הרבה תוכניות לעתיד. מנחם אותי לדעת שאתה לא סובל יותר. תמיד אהבתי ותמיד אוהב
אותך.
תהיה איתי לנצח ותמיד אחשוב על השנים הנפלאות
שהיינו ביחד.
If you have found your one true love in life, you have achieved all that
really matters.
שלך,
ג'קי
לפני שנתיים ושמונה חודשים בערך נכנסנו לסרט. סרט רע! התגלתה המחלה בשלב מתקדם ואחי היקר, בזמן שהעם
והמדינה במאבק לאומי אתה יצאת למלחמה אישית, מלחמה על חייך. ביום שישי נשמת את
נשימתך האחרונה במאמץ רב, דווקא בשישי, שהיה יום מיוחד, יום של משפחה, של בישולים,
של מפגשים משפחתיים. של כל מה שאהבת.
אריק, אחי הבכור, היית אח אבל לא רק שלי, היית אח גם למייקל והוא
לך. אחי, רחב הלב ונשמה גדולה. מלא
בהומור, יודע ואוהב להעניק הרבה חום ואהבה.
היית דוד אהוב על האחיינים והאחייניות שלך, שאותם תמיד רצית לפנק
ולהצחיק.
היית טבח מדופלם שמכין מעדנים מכל הסוגים, לכל אחד ואחת הכנת משהו מיוחד
ורוחב הלב שלך הורגש בבישולים שלך.
נאבקת על חייך בכל הכח. לך, שאהבת כל כך את התענוגות הפשוטות של החיים,
היה קשה לשאת זאת אבל לא ויתרת, יצאת, נסעת, פגשת והיה חשוב לך כל כך להמשיך
ולהיות עצמאי ככל האפשר, להיות בעניינים.
גם ברגעים קשים של חולשה ומכאוב ובלבול עקב היותך תחת תרופות חזקות הצלחת
להצחיק אותנו ולהיות במרכז.
היינו דומים וגם מאד שונים, תמיד צחקת עלי על ענין הסדר והניקיון...
כשאני אמרתי "ילדים לשמור על הסדר" אתה אמרת "ילדים, יאללה
בלגן!" ועם כל השוני הקירבה, החיבה והקשר ביננו היו חזקים.
אריק היה איש של אנשים, חפץ להתחבר, להיות חלק. לאחרונה, כשהמחלה התפשטה
באכזריות על עוד חלקים בגוף, כמעט ולא הצלחת לדבר אבל העיניים החודרות דיברו
והביעו פחד, בקשה לעזרה שלא יכולנו לה.
פחדת ללכת מהעולם הזה אבל אני בטוחה שכעת, שאתה בעולם הבא, אתה כבר יוצר לך
קבוצה שם למעלה, מדבר ומתחבר לעוד נשמות, כי כזה היית, נגעת בכל מי שסבב אותך,
נשמה חברותית ורגישה, אוהבת בני אדם.
לסרט שלנו יש סוף שידוע מראש והוא אינו סוף טוב. ובכל זאת אנחנו רוצים להתנחם בכך שאולי תמצא
קצת רוגע ושלווה במסע הבא, שבו לא תצטרך להילחם יותר.
דאגת מאד למשפחתך, לאביב, לליבי ולג'קי, אשתך היקרה וחברתך הכי
טובה, שנלחמה עבורך כמו לביאה. אהבת אותם
כל כך.
נוח על משכבך אחי היקר ודוד אהוב, כבר מתגעגעים, תמשיך להיות איתנו בלב
ואנו נמשיך לדאוג למשפחתך.
מייקל, ליעם, שירן,
טניה, אריאל והילדים, אהבנו ונאהב אותך תמיד!
אחותך, יעלי
דוד אריק,
בחודשים האחרונים המחלה כבר ממש
התפשטה והשתלטה על הגוף שלך ועל הנפש שלך. אני רוצה להבטיח לך שאני אזכור אותך כמו
שהיית לאורך השנים מאז שהייתי קטנה, זה שמעלה לי חיוך על הפנים, זה שמאז שאני קטנה
דאג שבליל הסדר יהיה משא ומתן על המתנה של האפיקומן שלימד אותנו שהמתנה הכי טובה
היא לנסוע ללונה פארק או למקום אחר כל בני הדודים העיקר להיות ביחד.
זה שאהב להכין לי אוכל שהוא במיוחד בשבילי אם זה אסדו או פיצה מושחתת,
זה שתמיד היה מבסוט שאני מטיילת בעולם ורק רצה שאני אהנה לא משנה מה.
לנצח תהיה זכור לי בדיוק ככה: אריק
שאהב את החיים, אריק שעשה הכל למען המשפחה שלו. אהב לבשל, אהב לצחוק ולהצחיק את
כולנו. לנצח תהיה הדוד הכי טוב שאי פעם היה לי.
ובדיוק ככה אני אזכור אותך לתמיד.
אתה כבר כל כך חסר לכולנו
אוהבת אותך לנצח
שישו
אריק יקר שלנו,
אז איך מתחילים? באלו מילים משתמשים?
מה כותבים? ומה פתאום אותך מספידים?
אני יושבת ומנסה לכתוב ובראש עולה לי כל הזמן רגע..
בעצם אנחנו צעירים למעמד שכזה
פניתי לבני הכיתה וביקשתי בואו נספר על אריק שלנו, בואו
ננסה גם במעמד קשה כזה למצוא את החיוך
שהיה סימן ההיכר שלך.
כיתת 'גפן' בתחילת דרכה כללה תשע בנות ויגאל שסבל לא
מעט. לאחר שלוש שנים הצטרף אלינו ילד יפה עם תלתלים וחיוך כובש שגרם לחלק הגברי של
הכיתה תחושת אשליה הנה הגיע המפנה ואולי קצת הקלה. אך לימים התברר שזו הייתה אשליה
מתוקה שלא עזרה כלל לגברים שבחבורה כי היינו נחושות את איש התלתלים ללמד את
הגבולות למשל בעזרת תלישת שערות מהרגליים וקצת מכות. כילדים בקיבוץ עם לינה משותפת
עברנו חוויות ועשינו שטויות ויש הרבה דוגמאות: למשל היינו מאוחדים נגד מטפלות,
מורות ושומרות הלילה המפחידות. או למשל: פעם הצעת שבכניסה בבוקר למורה גדליה
לשיעור ראשון נעמוד כולנו זקופים. והתוצאה: למחרת ישבנו וכתבנו כל אחד 300 פעם את
המשפט: "כאשר מורה נכנס לכיתה לא קמים".
לזכותנו ייאמר כי במהלך השנים התגבשנו כקבוצה סביב
כתיבת אלפי שורות של שטויות שעשינו או למשל בימים בהם חילקו ארטיקים או מנעמים
אחרים, אחר הצהריים דאגנו לאסוף אותם מכל בתי הילדים וחגגנו בין השיחים.
בלילות נהגנו ללכת לישון מאוחר ולכן היו לא מעט בקרים
שהיה קשה אותך להעיר, ובכדי שלא תאחר
ללימודים שלומית המטפלת הפכה אותך על הרצפה עם המזרון על הפנים.
אחד הדברים שהכי בלטו אצלך הייתה אהבתך הגדולה לבדיחות,
צחוקים ומערכונים. הכרת מצוין את כל מערכוני הגשש החיוור וסרטיו של לואי דה פינס
הצרפתי, שבטח הרבה כאן לא מכירים ואתה דקלמת אותם בפני כולם.
דבר נוסף היה אהבתך לספורט, גם אם לא יאמינו לי... כן
כן שיחקת פינג פונג והיית טוב מאד והשתתפת בלא מעט תחרויות. אבל אי אפשר בלי משחקי
כדורגל עולמי שאפשר לומר היו התמכרות בריאה, בעיקר בישיבה עם משפחה, חברים,
פיצוחים ובירה קרה.
תמיד היו לך סיפורים וזיכרונות מצחיקים מכל השנים.
ובפגישות עם בני ובנות הכיתה, צחקת ואמרת "איזו כיתה מוזרה אנחנו, כל אחד הוא
תופעה, אלוהים ישמור, איך שרדתי בכיתה שכזאת"
כן זו הייתה ילדות מיוחדת של קבוצת נערים כמו מפלנטה
אחרת. השנים חלפו, גדלנו, התבגרנו ואף התפזרנו ברחבי תבל. אתה נשארת בקיבוץ ומצאת
את ג'קי אהובת ליבך. יחד הקמתם משפחה שהייתה כל עולמך וגאוותך.
תודה לך ג'קי, ילדייך המקסימים ולמשפחה המורחבת שטיפלו
בך בנאמנות ובאהבה לאורך השנים ובעיקר כל תקופת המחלה.
לזיכרונות של כולנו יש קווים משותפים ואיתם אסיים את ההקדשה
הזו: "היית גבר גדול שאהב את החיים גם אם לא תמיד היו קלים. נזכור אותך בחיוך
ובאהבה, אח וחבר יקר, נתגעגע למפגשים איתך בקיבוץ. הזיכרונות והצחוקים יישארו
איתנו לעד. אנו כולנו נפרדים היום מהילד היפה עם התלתלים והצחוק התמידי על הפנים".
תנוח על משכבך בשלום
מחבקים ואוהבים כל בנות ובני כיתת 'גפן'
אריק אח יקר,
פגשתי אותך לראשונה בשבילי מושב שורש כשנודע לך שאתם
עוברים למשמר הנגב.
הגעת ילד חברמן, שופע תלתלים וחיוכים וככה הצלחת להשתלב
במהרה בכיתה המורכבת שלנו. במפגשים הרבים שלנו לאורך השנים הצחוקים והחיוכים לא
עזבו את פניך.
אתה איש של אנשים, סיפורים ומעשיות, הגשש החיוור
ובדיחות...
מאז שפגשת את ג'קי היא נעשתה כל עולמך. הקמתם משפחה
ואתה נתת להם את כל הלב והנשמה.
אח וחבר יקר, אתגעגע למפגשים איתך כל פעם שאבוא לקיבוץ.
הזיכרונות והצחוקים יישארו איתי לעד.
תנוח על משכבך בשלום.
אדוה מושון
לאריק חברי מילדות
עברנו הרבה ביחד בנעורים, ולאחר הצבא גם כן
אתה יצאת לגיחות קצרות בחו"ל
וחזרת עם סיפורים כמו שרק אתה ידעת לספר.
היית בעל חוש הומור ויכולת נתינה
גדולה לסובבים אותך.
וידעת גם לפנק אותנו עם מאכלים
טובים
ידעתם אתה וג'קי לצאת לחופשות
מהנות בארץ ובחו"ל
אתה מצאת אהבה בתחום הבישול ויצאת
לקורס קצר בתחום. ובנית מזה קריירה קולינארית.
היתה לך גם התנסות בתחום המסגרות
שבה הייתי איתך תקופה קצרה.
ראית את ילדיך גדלים ויוצאים מהקן.
בשלוש השנים האחרונות השתנו חייך,
לאור גילוי המחלה ואתה לא ויתרת והמשכת בפעילות עד שכלו כוחותיך.
ראיתי אותך סובל ורצית שכול זה
ייגמר.
עכשיו אתה יכול לנוח על משכבך מבלי
לסבול ויתר
אוהב אותך תמיד
יוחאי אלון
תודה,
ברצוננו להודות לכל האנשים הטובים שסייעו
ותמכו בנו לאורך תקופת המחלה של אריק,
ולכל מי שהגיע לנחם ולחבק אותנו.
מודים לכם מעומק הלב,
משפחות אלון ורסה
הספסל של אריק
אני ואריק הרבה פעמים היינו הולכים
ברגל לכניסת השכונה והיינו אומרים שהיה טוב אם היה ספסל שם כדי לנוח קצת לפני שחוזרים לבית. לפני כמה
שבועות דברנו עם אריאל גבאי ואריק שאל אותו אם
יש אפשרות לסדר ספסל .
בשבת בדיוק לפני שבוע, בחזרה מהכולבו, ראיתי את עדי גבאי מסדר את הספסל החדש. אריק ראה את התמונה אבל לצערי לא הספיק
לשבת שם. בשבילי, זה תמיד יהיה הספסל של אריק.
ג'קי
רון גושן זכרו לברכה
1.4.1977 – 3.12.2024
רון שלנו,
3.12.24
בן לבת שבע ולאריק
(זכרונו לברכה), אח תאום לאייל ואח לליאת, נולד בבאר שבע לפני 47 שנים. רון גדל
בבאר שבע בשכונת ווינגייט ובהמשך בשכונה א'. ילדות מופלאה, מאושרת ומשותפת – מספר
אחיו אייל. חדר משותף, חברים משותפים, חוגים ומה לא. ילדות ונערות מלאים בחוויות
של ביחד. מאז היותו ילד, בלטו בו התכונות והכישרונות שליוו אותו כל חייו הקצרים:
רציונלי, חכם, מכוון גבוה, שואף למצוינות, לא מתפשר ומוצא תמיד פתרון לכל בעיה.
חרוץ, אכפתי ודייקן – אלוף הפרטים הקטנים. לכל שאלה טכנית רון היה הכתובת. בודק
לפרטי פרטים, יודע לשאול את השאלות הרלוונטיות ותמיד תשובה תימצא. כי יש מי שמחפש.
בסיום התיכון
התגייס רון לקרבי. לאור מצב משפחתי ביקש להיות קרוב לאימו, וכך שינה תפקיד והפך
להיות מכשיר נהגים. בתפקיד זה המשיך גם בקבע.
אחרי הצבא יצא
ללימודי הנדסאי חשמל ואלקטרוניקה ובתום לימודיו התקבל לעבודה בחברת 'מכתשים'.
בהמשך עבר לאינטל ומשם לחברת 'פריגו'. בכל החברות והתפקידים כיוון רון גבוה, התבלט
במסירותו וחריצותו ובאהבת הפרטים והדיוק. רון היה אהוב ומוערך ובמסלול התפתחות
במגוון תפקידי ניהול בכירים ולמרות זאת בחר לעזוב, לשנות כיוון ולפנות להייטק.
המדהים ברון, שלמרות יכולותיו הגבוהות ותכונותיו השאפתניות, כוחו היה בצניעותו
ובסנטר יציב וברור עליו שמר בטבעיות לאורך כל השנים.
רון וורד הקימו
משפחה לתפארת וגם שם רון ידע להיות האבא המושלם שהיה. נוכח, קשוב, אוהב, מפנק עד
בלי די, מצחיק, יודע להקליל ולאזן גם ברגעי סערה משפחתיים טבעיים.
שי, יובל, זיו
וליאור זכו לאבא מסור עד אין קץ, 'לב' הביית, אלוף הבישולים והאפיות, האבא המבשל
מהצופים והמתנדב המתמיד במג"ב ובכיתת הכוננות בקיבוץ. כל כך הרבה השראה
ודוגמא אישית ואהבה שופעת למשפחה ולסביבה. תמיד רואה את הסביבה, מרגיש חלק ממנה
ודואג להיות מעורב ותורם.
לפני כ-8 שנים
החליטו ורד ורון לצאת בחיפוש אחר קהילה וכך מצאו במשמר הנגב את ביתם. רון אהב מאד
את הקיבוץ – את השדות, האווירה, השכונה והחברים. רוחו הטובה והאנושית, מאירת הפנים
והלבבית הורגשה והוא גויס למגוון התנדבויות: צופים, בטחון, חגים ועוד. הוא היה חלק
בלתי נפרד מההוויה הקיבוצית, הרגיש בבית והבית הרגיש וחיבק אותו באהבה חזרה.
רון, איש של אנשים,
אוהב ידע ועניין, פתוח ולבבי, מאיר פנים, בעל הומור שנון ואינטיליגנטי, אוטודידקט
עם יכולת למידה פנומנלית, אוהב ואהוב, איש משפחה וחבר נאמן.
איזו אבדה למשפחה,
לקיבוץ ולעולם כולו. כל כך בטרם עת.
מבטיחים לך רון
שנשמור על ורד, שי, יובל, זיו וליאור.
משפחה יקרה- בית משמר הנגב כואב ומבכה את לכתו הפתאומי
ושובר הלב של רון.
כולנו אתכם באבלכם
העצום.
מחבקים ואוהבים –
בית משמר הנגב.
גושן
שבט איתן - צופי משמר הנגב מרכין היום את ראשו.
היום
אנו נפרדים מאדם מיוחד, אח יקר – רון גושן.
אני
עומד פה היום אחי היקר ביחד עם משפחתך היקרה וכל אוהביך ומנסה לעכל את המעמד
המטורף הזה.
גושן
היית יד ימיני בשנים האחרונות ליווית את שבט איתן בכל אירוע קטן עד גדול,
לפני
5 שנים הצטרפנו ביחד לצוות שגיבש והוביל חברנו יואל ארזי להנהגת שבט הצופים במשמר
הנגב.
אני
רוצה לומר לך תודה אישית בשם כל חניכי שבט איתן בעבר ובהווה על תרומתך להצלחת
המפעל המפואר הזה במשמר הנגב. יש לך חלק עצום בהצלחה.
בחיים
לא אמרת לא יכול, לא פנוי, לא מעוניין. תמיד כן ומה צריך עוד.
הצופים
הם אחווה, רעות, אהבת האדם ואהבת הארץ ואתה גושן ביטאת ערכים אלה בדמותך.
בכל
מפעל, מפגש, אירוע תמיד ראשון להגיע ולדחוף. דאגת לפרטים הקטנים והגדולים ונתת
הרגשת בטחון לכל הסובבים שאתה נוכח וזה הורגש שנעשה באהבה ענקית.
גושן
שהתנדב בצופים, במג"ב, בכתת הכוננות. אב גאה לשי, יובל, זיו וליאור ובעל אוהב
של ורד כל מי שזכה להכיר את גושן יודע עד כמה היה אדם מלא באנרגיה חיובית, אכפתיות
ונכונות לעזור.
גושן
היה הרבה יותר מאדם שאפשר להכיר ולשוחח איתו – הוא היה חבר אמיתי. לא סתם חבר, אלא
חבר בכל מובן המילה. כזה שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות, תמיד היה שם כדי להציע
עזרה ולהיות לכל אחד שהוא פגש, גושן ידע לתת את תחושת הביטחון שאפשר תמיד לסמוך
עליו.
החיבור
של גושן לשבט הצופים היה חיבור אמיתי, נטול אגו, שמטרתו הייתה תמיד להיות שם עבור
הילדים והנוער. הוא תמיד ידע לבוא בזמן, לא משנה אם מדובר היה ביום חול, בסוף שבוע
או בשעת לילה מאוחרת – אם היה צורך, גושן היה שם. הוא לא רק היה מדריך, אלא דמות
שנערים ונערות יכלו להיעזר בה בשעת הצורך, איש שידע להקשיב, להבין ולהגיב במתן
פתרונות יצירתיים ומעשיים. תמיד עם חיוך, תמיד עם גישה חיובית, הוא היה דמות מקבלת
ומחבקת, שמבינה את הקשיים ומובילה את הילדים מתוך מקום של כבוד ואמונה בכוחותיהם.
אין
ספק כי גושן היה חלק בלתי נפרד מהשבט, ולא רק כאדם ששייך למקום, אלא כזה ששואף
תמיד לשפר, לעשות טוב ולהתמקד בקידום הדור הבא. זיכרונו ימשיך להוות מקור השראה
לכל מי שהיה חלק מהשבט או פגש בו במהלך השנים, והערכים שהוא הפיץ ימשיכו ללוות את
הצופים ואת הילדים והנוער גם בעתיד.
סיסמת
הצופים היא 'היה נכון' - ואתה גושן אהוב היית נכון. תמיד נכון.
נוח
על משכבך בשלום חבר. אנחנו כבר מתגעגעים.
נפרדים
היום מאדם שהיה מקור השראה עבור רבים, אדם עם נשמה גדולה, לב פתוח ורוח נדיבה.
אנחנו מבטיחים לשמור את זכרו בלבבות שלנו ולהמשיך את דרכו בכל מקום בו נוכל.
תהא
נשמתך צרורה בצרור החיים.
רונן פרייברג
מדור יוצרים ויצירה מקומית
דף
זה מהווה פלטפורמה ליוצרים מקומיים לפרסם ולחשוף את עבודתם. ציירים, פסלים, גננים,
שחקנים, נגנים, מעצבים, כותבים וחולמים
זהו המקום בשבילכם!
נארח
היום בפינתנו את היוצרת לאה כהן,
המעצבת תמונות מכפתורים וחומרים שונים. לאה, כיום כבר בת 91, תספר על יצירה בגיל
השלישי, והיכולת לגלות, להתעניין ולהתנסות בחדש בכל שלב בחיים.
שלום
לאה, ספרי מעט על קורותייך:
חייתי
בקיבוץ מצר לפניי שהגעתי למשמר הנגב, ושם עבדתי שנים בתפירה. תפרתי בגדים לכל
חברות הקיבוץ, ומצאתי סיפוק רב לראות את החברות לבושות בבגדים מעשיי ידיי. בהמשך
עבדתי במפעל לתכנון מוצריי השקייה, שם תפקידי היה לפשט את הסקיצות של מתכנני
המוצר, ולהפוך אותם לציור ברור אשר יעזור לחקלאי להבין את אופן הפעולה של המוצר.
לפני שהגעתי למשמר הנגב עבדתי גם כמזכירה בתל אביב בבית "מורשת", בית
השייך לקיבוץ הארצי ועוסק בחקר השואה. בעקבות ראובן בעלי ז"ל הגעתי לקיבוץ,
בו עבדתי באבטחת איכות בפאמא. בעשרים שנה האחרונות אני עובדת בבית המלאכה גיל -
עד.
ספרי
על יצירתך
עניין
אותי תמיד לעבוד עם הידיים, בתחילה נהניתי מתפירה, וכאשר עיניי נחלשו דפנה דגן
שהייתה המנהלת הקודמת בגיל- עד ואחר כך דינה, עודדו אותי להתנסות בדברים חדשים.
הרעיונות שלהם נתנו לי את הדחיפה ליצור. דינה הציעה לי להתנסות בהדבקת הכפתורים,
והטכניקה מצאה חן בעיניי. הרעיון המקורי הגיע מדינה, אך עיצוב התמונה והבחירה
הצבעונית נעשו תוך כדי דיאלוג ושיח משותף.
מה
נותנת לך היצירה?
היצירה
נותנת לי תחושה של סיפוק עצמי. היא מאפשרת לבן אדם להוציא דברים מהידיים והראש
שלו. בעבודה עם הכפתורים הפתעתי את עצמי, וחשתי סיפוק, דבר שעודד אותי להמשיך
מתמונה לתמונה.
יש
מסר שאת רוצה להעביר לאנשים?
אני התחלתי ליצור בגיל מאוחר, וגיליתי דברים חדשים. אף פעם לא מאוחר לנסות, והדרך מלאה גילויים והפתעות. אני לא האמנתי שיצאו לי תמונות כאלה יפות, אבל העזתי והצלחתי ליצור משהו מתוך עצמי. אדם לא יודע מה הוא מסוגל לעשות עד שהוא מנסה.
עורכת
המדור: נעמי יחזקאל
החבר מוּלְיע (שמואל
אידלמן) 1876 - 1954
הוקסמתי תמיד מעומק ממד הזמן, מה-גם שהוא מתגלם ,לעיתים, בדמויות חיות, בבחינת דור אל דור יביע אומר הפותחות פרספקטיבה היסטורית. אצל אבי עבד פועל זקן שסיפר, לילד שהייתי אז, שבהיותו נגן בתזמורת הצבא הבלגי, המלך ליאופולד השני (ההוא-ההוא שחולל ג'נוסיד בקונגו הבלגית) נכח בטקס. הזמן קיבל בעיני ממד בין דורי.
סיפר, פעם, טבנקין,
שבהיותו סטודנט בשוויץ הוא היה תלמידו של אלבן ברג, בן זמנו ובר פלוגתא של קרל
מארקס. התסיסות האידיאולוגיות של שלהי המאה ה-י"ט הגיעו עדיי. ועם פנחס שניאורסון
שליווה אותנו בראשית התיישבותנו יכולתי לנגוע ביוסף טרומפלדור בתל חי . והיה
ויפגוש אותי ילד מילדינו ואספר לו שבקרבנו חי פעם איש, ושמו החבר מוליע . עמו
הילך בחצרנו פרק בתולדות תנועת הפועלים
היהודים.
שמואל אידלמן נולד
ב-1876 - חמש שנים לפני "סופות בנגב" - בפלך גרודנו למשפחה משכילה
אך הגיע במהרה ללודז' , העיר
היהודית הפרולטרית ביותר באותו חלק של
האימפריה הרוסית. היה פעיל בחוגי הציונות, אותה ציונות שחיפשה
קשר בין הזהות הלאומית לבין הרעיונות
האוניברסליים של הסוציאליזם. בואו של בורוכוב ללודז' ב-1904 ו-1905 ופגישתו
עמו הכניס קצת סדר ברעיונות ההיוליים של חוג הצעירים וכדברי מוליע , הוא היה
לבורוכוביסט כל חייו . ב-1906 עם בורוכוב,
יצחק בן צבי ועוד שמות שבעתיד יהיה ממנהיגי תנועת הפועלים בארץ, היה בוועידת פולטבה שיסדה את מפלגת פועלי ציון כשם שב-1920 השתתף בוועידת וינה בה התפלגה התנועה. מוליע היה בצד השמאלי וככזה
המשיך לפעול בקרב ציבור
הפועלים בכל הריכוזים היהודים של פולין
העצמאית, מתרוצץ מסניף לסניף, ישן ברכבות, מתאכסן אצל חברים – בהספדו, טבנקין כינה
אותו "דער גייער" ,משמע ההולך, הצועד ללא לאות.
שבע מעשים, ערירי,
מוליע הגשים את חלומו ועלה ארצה ממש ברגע
האחרון, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה אך לא נח. הוא היה לארגון,
למוסד של
איש אחד: "הברית העולמית של פועלי ציון". ממשרד קטן, מאחורי מכונת כתיבה שהאפילה על
זעירותו, החל לטוות חוטים אל תפוצות
המפלגה עדיין בעולם החופשי ובתום המלחמה
תר אחרי שרידי החברים בארצות שזה עתה השתחררו ובמחנות העקורים . לעולים המגיעים
אחרי השואה יש שם אחד : החבר מוליע וכתובת אחת : ברנר 14 , תל אביב. אם רעבים הם, מוליע
יזמין אותם למסעדה של ברודר, גם היא ברחוב ברנר, מול מטבח הפועלים. למוליע יש
חשבון פתוח אצל ברודר המגיש אוכל "משלנו". כשם שמוליע מכיר את העולים החדשים, הוא גם מכיר את חברי הנוער
הבורוכובי שמועדונם גובל במשרדו. הוא מכיר
אותם בשמם ובייחוס המשפחתי-מפלגתי שלהם שלעיתים, חד הם. הרי הם יגשימו את צו התנעה
במצודת בורוכוב, שבכפר סבא ובמשמר הנגב, בהמשך. הם בבת עיניה של המפלגה. מנהיגיה מתגאים ב"קיבוצנו", מביאים אליו מבקרים מכובדים מן התפוצות וכבר
מתארגנת מגבית להקמת 'בית בורוכוב',
לרכישת טרקטור. עד שהדברים יתגשמו, ילבשו עור וגידים, בצרכים פשוטים יום-יומיים,
אפשר לפנות למוליע: אין ניר וסטנסילים להוצאת העלון ? ימציא ממקורות לא ידועים לנו
. חברת הנער זקוקה למפת עולם בקנה מידה גדול ? מוליע חוצה את אלנבי באלכסון אל
החנות "לפק" המייבאת ספרות ועיתונות סובייטית ומביא מפת עולם כולה
באותיות קיריליות. איך חווה את האחודים
שבאו זה אחר זה ובלעו את מפלגתו-ביתו ? בברנר 14 התמקמה מזכירה מאחדות
העבודה. במטה מפ"ם בוודאי לא נמצא לו מקום.
אך לעת מחלה וזקנה נמצא לו בית
בקרבנו, ישראל גזית אימץ אותו לאב ומשמר הנגב הייתה לו לבית. שקט וצנוע הוא התהלך בקיבוצנו שהחל לשרטט במרחב תבנית של יישוב על בתיו
הראשונים, על מדשאותיו , על ילדיו המתרוצצים ביניהן ואת שפתו, האידיש, לא ידעו. לפעמים אפשר היה
לראות את האיש הקטן, הורדרד, לבוש בפקידה מטייל ע"י הבית שהקמנו עבורן, הוא נפטר ב- 8 לדצמבר 1954,
הבאנו אותו לקבורה
בבית העלמין הצעיר שלנו, להלוויה הגיעו כל זקני הדור: הנשיא בן צבי, טבנקין, כל
מנהיגי תנועת העבודה העברית לזרמיה לפילוגיה ולאיחודיה, נגעתי בחשאי בכנף בגדיהם.
הקסם של ממד הזמן התחולל : דורי נגע
בפולטבה! הבית בברנר 14 הפך למלון בוטיק. אין לי יותר מה לחפש שם.
מומוס.
מיצג העץ להשבת החטופים
המיצג, רעיונו של שימי ברבי
והביצוע משותף של צוות 'המעשיה'
אנשים נוספים ששיתפו פעולה וסייעו:
אלון סמדג'ה דאג לחומר גלם – קורות
עץ
אותן הוביל דני עמר
המיצג הוצב על הגבעה הראשונה
ומשקיף אל הנוף והכביש הראשי
והתגובות:
·
מרגש מאד. תודה לכל מי שהיה מעורב , משלב
הרעיון ועד להצבה על הגבעה.
·
מדהים, כל הכבוד, ממש מדהים
·
ממטה משפחות החטופים של כפר עזה
·
יישר כוח
"הגשם איחר לבוא"
זה פרק מתוך ספרו של שמעון גפן חבר משמר הנגב
מגרעין המחנות העולים, אחת הקבוצות שהקימו את משמר הנגב. שמעון גפן כתב ספר - פרקי זיכרונות "כך היינו" וזה
קטע על ראשית משמר הנגב, בניסיונות להקים בו משק חקלאי. הקטע מתאים לעונת השנה הזו
גם אז הגשם איחר לבוא. פרט מעניין נוסף, בנו של שמעון גפן הוא אייל גפן -
שחקן קולנוע, תיאטרון, וטלוויזיה, במאי ומפיק
סרטים, פרסומאי וסופר.
"באותם ימי כסלו נישאו עיני הבחורים
אל השמים משוועות לגשם. הרקיע היה פרוש מעל קיבוץ משמר הנגב באפרוריות מדכאה.
יאירק'ה (מגרעין המחנות העולם שהיה בהכשרה
בחפציבה מ.ז) ישב על הטרקטור כפרש על סוסו האביר, חושף את חצי גופו
העליון לקרני השמש ומדהיר בשעטה מחרישת
אוזניים את המפלצת. כמו שט בודד על ספינה בים. והתלם בשדה ארוך ומתמשך.
הבדווים שנטו אוהליהם על שפת הערוץ מספרים אגדות על ימים שבהם מים חיים זרמו בנקיקים ומילאו את
בארותיהם. יאירק'ה לא שעה לדברי הבדווים,
המגחכים למראה המפלצת השועטת. "אלוהים שונא אותנו" היו אומרים ומגרשים בידיהם את צעדי השטן, יורקים ומקללים. כבר ארבעה חורפים שאין השמים מרחמים על אדמת אבו הוזייל.
יאירק'ה אהב את השממה רחבת הידיים את
הגבעות החושפות צלעות מבוקעות, את שיח הקידה, המטילה כתם צל בים הצהוב, את קריאת העיט
החג סחור-סחור, משחר לטרף. הוא נשם את קרבו את החום המעיק ומחה את הזיעה מפניו, מביט אל
הצריפים הבודדים על הגבעה שהצמיחה
ניצנים ירוקים ראשונים, ועיניו היו בוערות מגאווה ואמונה
שהאנשים הצעירים שהכו שורש על גבעת החול
עוד יחרשו תלמים, יזרעו זרעים ויקצרו את
השיבולים.
יאירק'ה התרוצץ בחצר המשק כאחוז תזזית,
"חבר'ה, אני מריח גשם, והגשם בוא יבוא, ברקים יבריקו ורעמים
ירעמו..." אך הימים והלילות היו עצובים -
ארובות השמים לא נפתחו.
יאירק'ה כעס כאשר באסיפת החברים קמו החברים והתריסו נגדו, שאין להשקיע בהפיכת
האדמה וזריעתה מחדש, והסביר בלהט כי
"אסור לנו בשנתנו הראשונה, להתייאש
ולהרים ידיים. ואולי מישהו מעלה על דל
שפתיו שיש לנטוש את הנקודה?"
הבחורים והבחורות ישבו חפויי ראש, שותקים.
הם יצאו מחדר האוכל על בהונות רגליהם.
פסעו אל חדריהם ועלו עצובים על משכבם.
באותו לילה התקדרו השמים, והירח
נמלט את מאחורי העבים השחורים, שהחלו ממטירים גשם ברכה על אדמת הנגב היבשה.
חודש דצמבר
1.12- 14.12
ז'ניה
לינדר
- אמה של מרגלית גבע- 3.4.1910 - 3.12.1967
בלה
לרמן - אמה של חנה בנט ז"ל 26.9.1899 – 10.12.1975
זליג
וולצ'ק
- אביו של נתן וולצ'ק ז"ל 27.2.1896-
4.12.1977
משה
ולדן - אביו של ישי שטיקמן ז"ל 18.11.1903 - 2.12.1979
שושקה
לב כרמל
- אימו של יידל לב ז"ל נפטרה
ב – 11.12.1987
מלכה
פוגל
- אמה של לאה ברג ז"ל נפטרה ב
– 9.12.1993
שרה וולשצ'ובסקי - חברתנו משנת 1959, רעייתו של מרדכי ז"ל אימם של אליהו אורן
ז"ל
ושלמה
אורן 14.12.1915 - 14.12.1999
יפה
גולוד
- אמה של צפי רייזמן ז"ל
רעייתו של יהודה ז"ל 6.3.1928 -
8.12.2010
לאה
ברג
- חברתנו משנת 1967, רעייתו
של יוסף ז"ל אימם של צבי ברג ודינה ביקלס ז"ל
1.6.1929 - 5.12.2011
יידל
לב -
חברנו משנת 1948 בעלה של תרז ז"ל אביהם של משה, ענת, שירלי, סיגל
8.9.1930 - 9.12.2012
בלה
קריבוס -
חברתנו משנת 1951 רעייתו של פנחס ז"ל אמם של אברהם גבע, אביבה קריבוס,
אילה אושפיז 17.12.1917 -
3.12.2016
רון
גושן
- חבר אגודת משמר הנגב מ-
2016 בעלה של ורד גושן, אביהם של: שי, יובל, זיו, ליאור
1.4.1977 – 3.12.2024
אירועי חנוכה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה